עם האוכל בא התאבון, ועל כן ביום שבת נהדר זה אני הולך לענות גם על היום השני של אתגר הקינק הגדול.
והשאלה השנייה היא פשוט נהדרת, כי מה מרגיש יותר טוב מאשר לפרוס את כל רשימת הסטיות שלי בפומבי, תוך כדי שאני יושב במרפסת ונהנה מכוס קפה קר.
רשימת הקינקים שלי היא מעניינת, כי היא עברה אבולוציה. בכל שלב של התהליך רכשתי קינק חדש, ואני לעולם לא יודע מה יהיה הקינק הבא שארכוש.
תהליך האבולוציה הזה יתואר בפרטים נרחבים יותר בהמשך, אבל לעת עתה נסתפק בשלב הנוכחי שבו אני נמצא.
למרות שבפוסט הזה אני מתאר אך ורק את המצב הקיים, עדיין לסדר יש ערך ומשמעות, הקורא הסקרן יכול לנסות להסיק אותו בעצמו.
באופן מקרי - או שלא מקרי, הרשימה תכלול דברים אשר מכניסים אותי לסאב-ספייס מהר יותר משהפרטנרית שלי תוכל למצמץ.
חיזוקים חיוביים
זה כנראה הפטיש הכי לא פטיש שיכולתי לכתוב פה, אבל כפי שכבר רמזתי - הולכת להיות פה אסקלציה.
ועל כן, יש לו מקום - כי אין כמו התחושה הזו שמתעוררת בי שאני מקבל טפיחה על הראש עם המילים "כלבלב טוב".
בשנייה שאני שומע את החיזוק החיובי בוקע מפיה של הפרטנרית שלי, אני שבוי בקסמיה, ואעשה כל מה שאוכל כדי לקבל חיזוק חיובי נוסף.
ואם צריך להזיז את כדוה"א לצורך זה, ארוץ לחפש מנוף (10 נקודות לאדם שיזהה את הרפרנס).
כאב קל
זה בעצם הצד השני של אותו מטבע, אם חיזוק חיובי מכניס אותי מהר מאוד לסאב-ספייס, אז כאב קל משגר אותי לשם.
משיכת שיער, שריטות על העורף, נשיכות קלות.
אלה דברים שממיסים אותי והופכים אותי לשלולית, משם הדרך לציות מלא היא מיידית.
חוסר אונים וקשירות
זו רשימה בפני עצמה, אבל היא בעצם מייצרת פטיש אחד כולל - כנראה הפטיש המשמעותי ביותר שלי, הפטיש שגיליתי כבר בילדות (סיפור מרתק ומשעשע שיסופר בהמשך).
אין בי את היכולת להסביר במילים את התחושות הפיזיות והמנטליות שמתעוררות בי כאשר אני קשור ונתון לחסדיה המלאים של הפרטנרית שלי.
שילוב של התרוממות רוח, פחד מהלא נודע, ציפייה אינסופית.
התחושה הזו שבה אני שוכב קשור וחסר אונים, עם חושים מחודדים, רק משתוקק למגע קל מהפרטנרית, רק משתוקק לאינטרקציה איתה, רק משתוקק להרגיש אותה.
המשפט הזה גרם לי ללכת לאיבוד בתוכי, ועל כן הוא לא הגיוני.
משהו בקשירות וחוסר אונים נוגע במקום הכי עמוק בזהות המינית שלי, ברמה שבלתי אפשרי להסביר במילים.
יש שם אוקיינוס של מורכבות ורגש שאני לא יכול להעביר, והמורכבות הזו היא זו שגורמת לכך שלא כל אישה אשר תנסה לשים עליה חבל ואזיקים תזכה לשגר אותי אל המימד השביעי.
זה הכל סביב החיבור הנכון.
סטארפאון
יש לי יחסי אהבה-שנאה עם הקינק הזה, בגלל שהוא הקינק הכי מורכב לביצוע.
זה קינק שעבורי הוא איננו self contained בקינק נפרד, אלא מגיע בעסקת חבילה יחד על כל השאר.
אם אנסה להתעסק בקינק הזה ללא שאר הקינקים שלי, אגלה שאינני נהנה מהחוויה.
ברמה האידיאלית מבחינתי, אין זה מספיק אם הפרטנרית תשים את הדילדו ותחרע לי את התחת, למרות שעל פניו זה בהחלט מספק את הפטיש.
יש שם מורכבות גדולה, שכן הקינק הזה הולך יד ביד עם הקינקים האחרים שלי.
כלוב צניעות ו tease and denial
היהלום שבכתר. הקינק החזק ביותר שלי, הקינק המורכב ביותר להבנה, הקינק שאני מתבייש בו יותר מכל.
הקינק הזה מתאר יותר מכל את האספקט המנטלי עבורי, זה בעצם חוסר אונים וקשירות על סטרואידים.
הידיעה שאסור לי לגמור, או אפילו לקבל זקפה ללא אישור היא מפוצצת לי את המוח לחלוטין.
החרמנות האינסופית שגורמת לכל אירוע מיני הכי קטן להיות חגיגה.
אותה החרמנות מחזיקה אותי באופן תמידי on edge מבחינה מינית וזה תחושה ממכרת ומשכרת לחלוטין.
העבודה שאני מסתובב עם הכלובון מתחת לבגדים במהלך היום יום מוסיפה עוד רובד אשר מזכיר בעיני פטיש פומביות.
כלוב צניעות הוא סוג של ייצוג פיזי של הזהות המינית שלי ברמה הטהורה ביותר.
ולסיום - תמונה שממלישה את הפטישים שלי בצורה נהדרת, מקווה שביום מין הימים אזכה להיות אני בסיטואציה הזו.
