בגלל שעניתי על השאלה של יום 4 ביום 3, דילגתי קדימה!
במהלך שנות העשרים שלי התחלתי לרדוף אחרי חוויות בדסמיות, לצערי - רוב רובן של החויות היו חוויות שליליות.
ארשה לעצמי לחרוג לרגע קט מין השאלה, ולצאת למסלול עוקף - מה הופך חוויה בדסמית לחוויה שלילית?
בעיני זה היה שילוב של כמה גורמים: ביטחון עצמי והערכה עצמית נמוכה מצידי, אשר גרמו לי להסכים לדברים שלא באמת רציתי להסכים להם, שבתורם גרמו לי לחוויות שליליות, עצב ורתיעה מבדסמ.
אבל הצמא לחוות בדסמ באופן שבו דימיינתי אותו גרם לי להתגבר על הרתיעה ולשוב אל מגרש המשחקים.
אבל הבושה שחשתי סביב הנטייה המינית שלי, בשילוב עם היצע וביקוש מורכבים בגזרת הנשלטים-שולטות, והאמונה שלי כי לא ניתן להגיד לשולטת את המילה הפשוטה "לא" גרמו לי ללופים ששרטו אותי לשנים ארוכות.
כל ניסיון לצאת מין הקונכיה, ולחוות תיקון וחוויה חיובית התנפץ וריסק אותי.
ויחד איתם התרסק הביטחון שלי והאמונה שלי שניתן לחוות בדסמ חיובי.
ועל כן – רוב רובן של החוויות הבדסמיות שלי בשנות העשרים, היו שליליות. הן כללו אקטים שלא הרגשתי איתם בנוח, נשים שלא נמשכתי אליהן והרבה הרבה בושה.
המצב השתפר באופן משמעותי בשנים האחרונות, למדתי הרבה על עצמי, למדתי להקשיב לעצמי ולדעת מתי משהו מתאים לי, למדתי להכיל את הנטייה המינית שלי ולהפסיק להתבייש (או לכל הפחות, להתבייש פחות).
ועם השינויים האלה הגיעו גם חווית נכונות ונעימות יותר (גם כאשר החוויה עצמה הייתה על פניו, לא נעימה כלל).
וכעת הגיע הזמן לסיים את המסלול העוקף, ולהתרכז בשאלה שנשאלתי – החוויה הבדסמית הראשונה שלי.
אבל אני ארשה לעצמי להמיר את השאלה, ובמקום להתייחס לחוויה הבדסמית הראשונה שלי, אתייחס לחוויה הקינקית הראשונה שלי – וההבדל הוא שמיים וארץ.
בגלל בושה ופחד, לא הייתי כן עם בנות הזוג שלי לגבי הנטייה הבדסמיות שלי, ועל כן רוב רובן של החוויות הבדסמיות שלי היו עם נשים זרות. אבל חוויות קינקיות, היו גם היו עם בנות זוג.
ועל כן – החוויה הקינקית הראשונה שלי זכורה לי לטובה.
זו הייתה בת הזוג הראשונה הרצינית שלי, אי שם בשלהי גיל 21-22, חזרנו שיכורים כלוט מריקודים ונכנסו למיטה להתכרבל, או לפחות כך חשבתי.
היא אמרה שהיא צריכה שנייה לקפוץ לשירותים, כעבור 3 דקות היא יצאה החוצה, לבושה בהלבשה תחתונה סקסית במיוחד והחזיקה ביד אחת אזיקים ובשנייה כיסוי עיניים.
היא חיברה לי את הידיים עם האזיקים והשביעה אותי לא להזיז אותם, כיסתה לי את העיניים בכיסוי עיניים קטיפתי ונעים, ואז התחיל סשן הטיזינג וחוסר האונים הראשון שלי.
ואני הייתי בעננים, התמסרתי לכל נגיעה שלה, החושים שלי התחדדו, המוח שלי התערפל, כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה המגע שלה, ואיפה היא תיגע בי עכשיו. וככה זה נמשך במשך כמה דקות, כמה דקות שהרגישו מצד אחד כמו נצח, ומצד שני הרגישו כמו מצמוץ.
הייתי חייב עוד מזה, ולא ידעתי איך להשיג את זה.
מדי פעם היינו מנסים להיות קינקיים ביחד, פעם אני הייתי קושר אותה, פעם היא הייתה קושרת אותי, תמיד עם אותם האזיקים עם הפרווה וכיסוי העיניים העדין.
אבל עבורי זה לא הספיק – אני הייתי מפלצת, ואני רציתי לטרוף את העולם.
בחלוף כמה חודשים אני והיא נפרדנו, ואני יצאתי למסע השמדה עצמית בן עשור בחיפוש אחר הבדסמ הזה שכל כך רציתי למצוא. בסופו של המסע הזה מצאתי שנאה עצמית, תסכול, בושה, כעס על עצמי ואינספור טעויות.
כפי שחבר אמר לי פעם - מי שצמא שיזהר לא לשתות רעל. ואני שתיתי כל טיפה שמצאתי מתוך צמא.
מאז - המצב כמובן השתפר, למדתי איך למצוא חוויות חיוביות, למדתי שאני חייב להקשיב לעצמי ולמדתי לבחור פרטנריות נכונות.
