הכל בגבולות בטוחים. תמיד נלך בדרכים שאת מכירה.
אני לא כמו כל האחרים. יש הרבה זבל בקהילה הזו. אל תתפתי רק בגלל הבדידות. אני איכותי. אני לא כמותם, אל תשווי אותי. הנה, תראי, כשתרצי להפסיק - נפסיק. נדבר, ננתח ונמשיך הלאה. תמיד הלאה. אף פעם לא באמת נעצור. בסוף לא יהיו לך גבולות. ננפץ את כולם. את תלכי לאיבוד.
תיפטרי מכל המגננות האלה, לא נוח לי להתעסק איתן. אני אחזיק אותך. ואחר כך אשחרר, כי את זה את צריכה לעשות לבד. אני נשאר רק איפה שטוב לי. את הרע תפתרי בעצמך, אני לא פסיכולוג.
את יכולה, תאמיני. ואם לא, לא נורא. תישברי. יישארו ממך רק רסיסים. תהפכי לעיסה מדממת, לערימת איברים בוכייה. אני כבר לא אהיה פה.
את יכולה לעשות הכל, כל מה שבא לך. אני לא קשור להחלטות שלך, הכל בהסכמה. זה רק שלך.
אל תתאהבי בי, אני חרא בדברים האלה. תתאהבי בי, אני ארמוס אותך. זה מה שאת בעצם רוצה לא? מההרס תיבני מחדש.
לא אשתמש בך כשק חבטות, למרות שאוכל, אם ארצה. לך אין מילה. את תעשי כל מה שאומרים לך. לזה נועדתן כולכן.
את יפה, תראי כמה יפה את. תהיי יפה יותר אם תהיי דלת שומן. אני מבטיח לך, אעזור לך. את יודעת שאת רוצה, נכון? תהיי יפה יותר בשבילי. אני ארצה אותך יותר.
עם אף אחת לא דיברתי ככה, על עניינים סמויים, על דברים שבלב. תראי איך החוכמה והעדינות שלך גורמים לי להיפתח. את גורמת לי להיות פגיע. מעכשיו לא מדברים. נדבר רק במגע.
אל תתקשרי בלילות. לא אהיה לבד, את יודעת. אל תתקשרי בימים, אני עסוק מאוד, יש לי עבודה חשובה. את יודעת מה? אל תתקשרי בכלל. כשארצה אותך אפנה אליך.
אל תפחדי, אני אחזיק לך את היד. תמיד תישארי לבד.
לפני 18 שנים. 22 באוגוסט 2006 בשעה 18:06
