לפני 18 שנים. 7 בספטמבר 2006 בשעה 9:39
אתה אומר -
איש לעולם לא יידע
כשאני חושבת
שלנו חסרה ההבנה.
אתה שותק ומתכדרר
ועוטה את שריונך
מבדיל בין חול כפות רגליי
לקודש השחום של עורך.
אני מפשקת את לבי
פעור אדום ומדמם.
אתה זורה עליו
את חופן זירמתך.
אני עוצמת את עצמי
עכשיו מפני מבטך.
