לפעמים

וחוזרת לסובב את ראשי
שוב לאחור העכור הזה
להיאלץ לעקוב באישון מנוקד
במבט זהוב וכתום זולג
לאורך כפות הידיים
הוורידים הבולטים תחת עור
מחוספס קצת סדוק
של עבודת כפיים
ושחור השערות המצמחות
כשדה שיבולים קמלות.
כשתבוא אחוז בי ככה באלו הידיים
כמו שאחזת בציפור הקטנה
שגוועה אז בכף ידך
[זוכרת - אחרי שהיא מתה באותה כף יד מחית את דמעותיי]

- - -

אין בי רעש יותר
והמילים הקשות בי
נדמו ונאלמו דומשתיקה
כי מה למילמוליי
ולקערת העצב הגדולה
המתמלאת תדיר בשקערוריותיי

- - -

אתמול היא דיברה איתי
על מכשפה קוראת בקפה
שתמסוך שיקוייה, שתלחש קללותיה
שתגרש מפה בעזרת כוחות אופל
את העצב הזה
משוקע כמאובן בבריכת מים חרבה
ותמחה באבחה געגועי תעתוע
שמעקצצים כאב בחזה