לפני חודש. 11 במרץ 2024 בשעה 14:04
טיק טק טיק טק. נעלי העקב עושות רעש בזמן שאני עוברת במסדרון עד שאני מגיעה אל הדלת האחרונה משמאל. אני מכניסה את המפתח במהירות, השעה היא שעת צהריים מאוחרת ואני עייפה מהטיסה, רק חושבת על לדחוף את מדי הדיילת בכביסה ולהיכנס ככה, כמו שאני, למיטה.
״היי מאמי״ אני שומעת אותו קורא מחדר העבודה שלו, יודעת שהוא יושב עם אוזניות, מרוכז בעבודה ורק רוצה לברך אותי בקצרה ולחזור להתעסק ב… השד יודע מה. עבודה. עוד תקופה עמוסה בעבודה ואני בעיקר באוויר, בין טיסה לטיסה, שואלת עוד ישראלי מעצבן - ״תה או קפה?״.
אני משאירה את המזוודה בפתח הבית, מורידה מהר את העקבים המכאיבים וקצת מעסה את הקרסול הימני. לעמוד ככה שעות במטוס ולשרת זרים זה מעייף. אלמלא הווינקדים השווים בניו יורק כנראה שמזמן הייתי פורשת לעבודת מזכירה פה בישראל. והג׳ט לג הזה לא בדיוק עושה את החיים קלים…
״מאמי״ אני קוראת לו, ״אל על הוציאו תיק רחצה חדש בשיתוף עם TUMI, הבאתי לך אחד שתראה, הוא די שווה״ אני אומרת תוך כדי הליכה, מחזיקה את התיק השחור הקטן בידיי. כשאני נכנסת אל החדר הוא מסתובב אליי ומוריד את האוזניות מאוזן אחת, חצי קשוב - חצי צריך לחזור למחשב לסיים לכתוב מייל.
אני מושיטה לו את תיק העור הקטן והוא פותח אותו, עובר על התכולה: כיסוי עיניים ממותג, גרביים ארוכות, מברשת ומשחת שיניים, אטמים וקרם ידיים. ״נחמד״ הוא אומר. ״כן, חשבתי שתוכל להשתמש בזה בנסיעה בחודש הבא לכנס״ אני עונה ומנסה לחשב בראש אם יש סיכוי שאצליח להגיש ריקווסט בזמן כדי להצטרף אליו, אפילו לכמה שעות…
בזמן שאני מרחפת במחשבות ומנסה לחשב, הוא מוציא את כיסוי העיניים ולפני שאני מספיקה להגיב הוא שם לי אותו על העיניים.
״מאמי…״ אני אומרת באיטיות, מנסה להסביר לו שהשנ״צ קורא לי ותכננתי עוד להספיק לבשל לפני שההורים שלו מגיעים לארוחת ערב אצלנו.
״אין מאמי״ הוא עונה בקצרה ובתקיפות, תוך כדי שהוא מסובב אותי וקושר את הידיים שלי מאחורי הגב באמצעות גרב ארוכה אחת, ממותגת ״אל על״. ״איי!״ אני מגיבה בבהלה כשהוא קושר קצת חזק מדי, אבל מהר מאוד העור שלי מתרגל והמוח שלי נאלם.
״כן אדוני״, המוח שלי עובד ממצב מנוחה למצב עבודה והשנ״צ כבר נראה לי כמו איזה בקשה של מישהי אחרת. עכשיו, במקום תה או קפה, אני פה כדי לשרת את אדו…
אני לא מספיקה לסיים את המחשבה והידיים שלו מרימות את החצאית שלי ומורידות את הגרביון.
״בלי תחתונים, הא? מי תכננת שיזיין אותך בטיסה הזאת, יא זונה?״ הוא 50% כועס ו-200% חרמן ואני פותחת את הפה כדי להגיד לו שנגמרו לי התחתונים הנקיים ולא היתה לי ברירה, אבל אני לא מספיקה לענות ואני חוטפת סטירה על הלחי הימנית, שמשאירה אותי בהלם.
הידיים כפותות מאחור, ואין לי איך להרגיע את הלחי שהולכת ונהיית אדומה מרגע לרגע, מנסה להתאושש מהסטירה. אני מרגישה את העיניים מרטיבות את כיסוי העיניים, מהשוק של הסטירה, אבל אני משתתקת. זה לא הזמן לתירוצים. הוא דוחף את הגרב השנייה לתוך הפה שלי וגם אם רציתי לענות, עכשיו כבר אין לי סיכוי.
הוא מסובב אותי ומשעין אותי על השולחן, ואני לא יכולה לראות, לא יכולה לענות, לא יכולה לזוז. ביד אחת הוא תופס את הידיים הכבולות שלי וביד השנייה אני שומעת את הריצ׳רץ׳ שלו נפתח, ואחריו כפתור המכנסיים ואז רחש של הפשלת מכנסיים ותחתונים.
״מממ..!״ אני קוראת שוב בהפתעה דרך הגרב, כשאני מרגישה שתי אצבעות חודרות אליי בבת אחת, בלי התראה. אני מרגישה איך הכוס שלי מהודק סביב האצבעות שלו והוא מכניס ומוציא אותן תוך כדי שאני מרגישה את האיזור מתחמם ונרטב, מנסה להרחיב אותו מעט לפני החדירה שלו אליי.
כשהוא מרגיש שאני מוכנה (כי יש כאלו שצריכות הכנה לקראת אנאלי, ויש צרות כמוני שצריכות הכנה גם לוגינלי) אני מרגישה את הקצה של הזין שלו עומד בפתח של הכוס שלי והוא נכנס… לאט… כמו שאני אוהבת את הכניסה הראשונה, מרגישה כל ס״מ שנכנס לתוכי וממלא אותי.
כשהוא מסיים להיכנס עד הסוף הוא עוצר לרגע, שוהה בפנים, ואז יוצא באיטיות… הוא יודע שזה יחרפן אותי. אני משתוקקת שהוא יחזור ויכנס שוב ויזיין אותי כבר ואני מזיזה קצת את האגן לכיוונו שיחזור.
״אל תזוזי כלבה!״ הוא מרים את הקול ומוריד לי אחת על התחת שמשאירה היסטוריה של יד בצבע אדום. אני לא זזה. עוצרת את הנשימה שלי ולא יודעת מה יגיע עכשיו - האם הוא יעיף עוד ספאנק או יחדור אליי שוב? האם הוא ישאיר אותי פשוט ככה, עומדת, מכופפת, רטובה ומתה לזין ויילך להמשיך את המייל? אני מרגישה אבודה כי אין לי יכולת לראות או לזוז ואני לא יודעת למה לחכות.
אני עוד עסוקה בלנסות להחזיר את הנשימה כשאני מרגישה אותו שוב חודר אליי, אבל הפעם בבת אחת - מכניס את כולו לתוכי ויוצאת ממני אנחה בקול וללא שליטה. הוא מתחיל לזיין אותי בקצב, דופק אותי אל השולחן. טק טק טק הגוף שלי נדפק אל השולחן עם כל נעיצה שלו בתוכי והצליל המונוטוני הזה של הדפיקות גורם לי לרחף.
כמו גל שעולה בים אני מרגישה שאני עומדת לגמור והוא מרגיש את ההתכווצות של הכוס שלי על הזין שלו, בזמן שהוא אומר לי ״רק איתי!״ ואני מתנשפת דרך הגרב ומנסה להחזיק עוד כמה שניות כדי לגמור ביחד איתו.
אני מרגישה שהוא גם קרוב לגמור, וכשהוא אומר ״עכשיו!״ הגל מתנפץ אל החול, המפל יורד בבת אחת, אני עולה לשמיים ומרחפת ואם היה אלוהים גם הייתי מספיקה לנופף לו לשלום - ״היי! תודה על שנתת לנו אורגזמות!״ הייתי אומרת לו בחיוך מטומטם לפני שהייתי נשלחת בחזרה לקרקע.
הוא מאחוריי, מסדיר נשימה ואני מתרוממת לאט. הוא פורם את הגרב שקשרה לי את הידיים מאחורי הגב ואני מורידה את כיסוי העיניים ומוציאה את הגרב מהפה. מסדרת את החצאית וחוזרת למציאות שלי. הוא מתיישב בחזרה על הכיסא, עוד נושם כמה נשימות לפני שהוא חוזר לסיים את המייל.
בדרך למטבח אני צועקת לו -
״מאמי… אתה רוצה תה או קפה?״
