יש משהו בחוויה של כיסוי עיניים שמחדד לך את כל החושים. את שמה את כיסוי העיניים שמחכה רק לך, דופקת פעמיים על הדלת וקול מוכר ובטוח אומר לך להושיט יד קדימה ולקחת את שלו.
את צועדת בצעדים לא בטוחים קדימה, נותנת לו להוביל אותך אל חלל לא מוכר. הקול אומר לך להתפשט ולפני שמישהו מספיק לספור עד עשר את עירומה, על נעלי עקב בצבע סגול.
את קצת מובכת אבל יותר מזה – את מרגישה את הרטיבות בין הרגליים מתחילה, רק מהמחשבה שעומד מולך גבר שעומד ובוחן את הגוף שלך – כל חלק וחלק, ואת לא יודעת מה קורה. על מה הוא מסתכל עכשיו? על הפירסינג בפטמות? על העגיל בפופיק? על הקעקועים? על הכוס המגולח? על נעלי העקב? הוא עומד מולך ובוחן אותך מכף רגל ועד ראש, ואת עומדת ומחכה לאישור. ואז – חיבוק. והחיבוק עוטף ונעים ומרגיע, ולמרות שבאופן מפתיע היית רגועה כשנכנסת, עכשיו את פשוט נמסה וכל שריר בגופך פשוט נרפה.
הוא מושיב אותך על הספה וכל צליל קטן גורם לך להזיז את הראש ולמקד את החושים שנשארו לך – הוא משמאלך, ואז מימינך. הוא מגיש לך כוס יין לבן, מתיישב מימינך ומקיש איתך לחיים. את לוגמת שלוק ראשון ומושיטה קדימה והוא לוקח ממך כדי להניח על השולחן.
הוא נעמד מולך ואת מרגישה אותו קרוב, ונותן לך את הזכות להוריד לו את התחתונים. את מעבירה את הידיים לרגע על הזין, מתפללת בלב להרגיש אותו כבר מבעד לתחתונים. את מורידה את התחתונים ומחכה כבר להכניס את הזין הזה, שמעולם לא ראית, אל הפה שלך... אבל רגע, הוא כבר לא מולך. הוא מתיישב לימינך שוב.
נשימה עמוקה.
את חרמנית, אבל את תחכי.
(זה נחמד לקרוא דברים שכתבתי בדיעבד. מאפשר את הניתוק כדי להסתכל על הכתיבה בצורה קצת יותר אובייקטיבית ופחות ביקורתית כלפי עצמי)