מסתבר שאני בכתיבה בהמשכים לאחרונה.
אחרי הפעם האחרונה שכתבתי, בה קצת חשבתי שאני לא מספיק שווה, אז הגיע רגע ההתרסקות הגדול של שבוע שלם שכלל את כל המילים הלא יפות שאני יכולה להגיד לעצמי, יחד עם תחושת חוסר מסוגלות עצומה בטיפולים, יחד עם חוסר יכולת לסתום את הפה אבל כל דבר שיוצא מהפה פשוט יוצא סתום, וכמובן: בכי אינסופי ובלתי נשלט ברמה היומיומית.
קיבלתי מחזור סוף סוף, ואני כבר יומיים נמצאת רוב הזמן במיטה ולא מצליחה להוציא אותי ממנה. אחת לחודשיים המחזור שלי זה רצח ותשישות ובא למות, והנה ברוך השם הגענו לרגע הזה.
וביחד עם כל זה, כאילו זה לא מספיק - אפס חרמנות. ליטרלי אפס. כל ניסיון לחרמן אותי פה בכלוב או בטלגרם נגמר באיזה ״הממפ״ בראש שלי וכל מחשבה על כל סוג של מיניות באשר היא גורם לי לרצות להתחפר עוד יותר במיטה כשביד אחת המבורגר וביד השנייה גומי תוך כדי שאני רואה סרט דיסני.
והפעם:
כמו כל מחזור ושיגעון הורמונים, גם זה יעבור.
