אילפתי את הטיקטוק לראות קצת תוכן של חינם פלסטין ואין דבר יותר מעייף מאנשים שרבים בתגובות בטיקטוק על מי יותר צודק ומי יותר טועה.
תנו לי תוכן דבילי של אנשים שאוכלים באוטו, ריקודים של כוסיות צעירות, והאקים של כל מיני דברים שאפשר לעשות בבית.
כל זה רגע אחרי ששוטטתי עם הכלב בחוץ וקראתי את הכתבה על התנאים בהם הוחזקו ששת החטופים לפני שנרצחו, מה שהוביל לכך שבמקלחת, כשהתקלחתי, צפו שוב החרדות של השבעה באוקטובר ותחושת החודרנות, הפחד והאימה שמחבלים יפרצו לי הביתה ויאנסו אותי במקלחת.
והיום, מבין נושאי השיחה ה-הו-כה-חשובים שלנו, דיברנו על ההבדל בין להיות כוסית לבין שיהיה לך אופי של כוסית. אני, כך מסתמן, התברכתי רק בחלק הראשון של המשפט, אבל האופי פסח עליי. לא ציפורניים בורוד נצנץ, ולא בלינג בלינג, רק תחתונים לבנים מפריימרק וטי שרט אפורה במידה אקסטרה לארג׳ שכיף לישון איתה.