לפני שנה. 23 ביוני 2023 בשעה 14:26
הרחוב מתרוקן, משיל מעליו אנשים כמו אבק משידת טלוויזיה, האווירה נטולת תחכום. מוכרחה להודות מול עצמי שגם כשלא מדובר בבין השמשות אין ברחובות האלה שום תחכום, הכל פשוט.
המזגן ממזגן ואני מכוסה עד מעל החזה, מסתירה את גופי שעליו רק תחתונים וגוזייה.
אני זקוקה לשקוע לשינה מתוקה, זכרונות מהחודשים האחרונים משאירים אותי ערה על אש קטנה.
אש קטנה שהופכת ללהבה גדולה שעליי ללמוד לשלוט בה.
נזכרת במילותיו החותכות, ״כמה פעמים את עוד צריכה שאגזור לך את השיער עד שתביני? את באמת רוצה קרחת?״
זיעה קרה מכסה אותי, המזגן לא עושה עבודה טובה.
אני מסתובבת לשכב על הבטן, מרימה רגל כמו שמטפסת נאחזת בהר, מחבקת חזק את הכרית.
יכולה לחוש את האף שלי בתחרות עם הלחי והשפתיים למי יהיה יותר זמן על אצבעות רגליו.
כמה אני זקוקה לחור תחת שלו כדי להירגע.