מקום תחת השמש

הוא מוציא ממני את היד ואומר שאם אהיה טובה יש סיכוי גדול שאגמור הלילה.

אובדן היד מהאזור הרגיש מרגיש כמו תלישה מענן רך, אני על הקצה וכדאי לי להשלים עם זה.

כשהוא יוצא מהחדר אחרי ששולח אותי לנוח, אני מרגישה את גודל ההקלה שיש בלשחרר, באמת, לשחרר מבפנים, בהחלטה ברורה וחד משמעית שהכל נהיה כדברו. גם הדמעות יורדות מהר יותר, אני נעה בתחושות שבין טילטול משמיטת האדמה מתחתיי לאקסטזה נפשית. אני לוחשת לו שאני לא יכולה לחיות בלעדיו ושהוא החיים שלי, הוא עונה שהוא יודע ובמקום לבעבע מכעס על הזחיחות, אני משלימה עם המציאות ושוקעת לתוכה.

אני מבקשת שיספר לי איך הוא משחית לי את הנפש בחצי חשש, הוא מסתכל עליי ומספר לי על הקנבס שהתחת שלי עבורו, טוב, התחת שלי - התחת שלו..

אני נוגעת בסימן השחורכחול שיצרו שיניו על פלח שמאל, מרגישה עדיין את הבליטה ומחכה לנשיכה הבאה.