המוח מתארגן מחדש לאור האכזריות שנכפתה עלינו, הוא חייב להבין וכדי להצליח הוא צריך ליצור קבוצות מחודשות, כאשר יש שני צדדים ושני צדדים בלבד, הצד של הטוב והצד של הרע.
במוח החדש שלי, מוות מהיר, או למען הבהירות, רצח מהיר, נראה כמו מעשה חמלה, כמו מעשה הומניטרי שאין כמותו - אני חושבת את זה ואומרת לעצמי אל תעזי להעלות את זה על הכתב אבל אני צריכה לעבד, המוח לא מבין וזה מוח שחייב ורגיל להבין, למצוא איזה תירוץ או טיפה של הבנה - ירייה מהירה בראש או בלב ואפילו וידוא הריגה שכבר הנפש עולה וזה רק גוף שלא מרגיש ולא נחשף למראות הזוועה. מי שמת נח, שיתמודדו החיים.
אני ממשיכה.
אני צריכה להבחין בין מחבל למחבל. אני חייבת, כי יש משוגעים סדיסטים שלא ברא השטן ויש כאלה שרוצים לראות נפש יוצאת מגופה, אני ממשיכה.
התיאורים קשים מנשוא, בלתי נסבלים. זה משנה אותי בעל כורחי. אני נהיית מישהי שאני לא רוצה להיות אבל המוח חייב להבין.
