דברים ששלחתי לו במייל לפני זמן מה רלוונטים גם כעת.
לפעמים אני צריכה ממש לעשות בדק פנימי כדי להאמין לעצמי שכל מה שאני מרגישה הוא אמת. הרי כבר הרגשתי דברים כאלה מטורפים בעבר, כבר כאבה לי הבטן מרוב אהבה ונזקקות וכבר הרגשתי שאני מוכנה למכור את הנשמה שלי בשביל להמשיך להרגיש את זה. הבטחתי לעצמי שלא ארגיש כך שוב לעולם, שלא אלך לאיבוד בתוך מישהו אחר והנה אני, עומדת מולך וצונחת מתחתיך כל פעם בהבנה שזה קורה לי שוב. שוב אני הולכת לאיבוד בתוך מישהו אחר. הפעם זה שונה. אולי מפאת הכוונות שלך אולי בגלל שאני מישהי אחרת אבל הפעם זה שונה. מופע דומה במסגרת אחרת מוציא ממני דברים דומים, דומים אבל שונים, כוחות שלא חשבתי שמתקיימים בי, התפתחות שהתגבשה בשנים האחרונות ומתפוצצת איתך ביתר שאת. אני חושבת שאני מסוג אישה שלנצח תחפש את עצמה בתוכה. לא משנה כמה טיפולים אעבור, כמה הבנות אבין, נידונתי לחפש לעד את עצמי. ועכשיו שאתה עוטף אותי, אני מרגישה שהחיפוש נמצא רק במסגרת שאתה מאפשר, באינסטינקט אני חושבת שאי אפשר לגדול ככה אבל במחשבה עמוקה יותר אני מבינה כמה פוטנציאל יש בעוד זוג עיניים חיצוניות שרואה אותי ועד להתרחשויות.
אני יודעת שהכל נתון לשינוי בחיים האלה. גם דעות, מחשבות ועקרונות ואני לא האישה שתאחז בקרנות המזבח, אני זורמת ונותנת לשינויים לקרות אבל יש את החומרים שמהם אני עשויה והחומרים האלה מעובדים היטב בידיים שלך. נראה שאתה מומחה לחומרים שמרכיבים אותי. אני מרגישה שלא משנה מה אני חושבת לגבי עצמי אתה יודע את הדרך לעשות בי את מה שאתה צריך ויש בזה הקלה אבל גם המון פחד. כאילו שאין מצב שאוכל להתנתק ממך לא משנה מה ואני מבינה כמה זה הרסני אם זה לא מנוהל בידיים טובות שאוהבות ובלב חפץ.
פעם הייתי בטוחה שאני יודעת לכתוב רק מהכוס, שכל הפנימיות שלי יוצאת כשהכוס במצוקה. לא טעיתי. זה נשמע מאוד שיטחי אבל זה לא. פרויד היה עושה ממני מטעמים.
תודה על המקום. אני אוהבת אותך.
