מקום תחת השמש

יש לי נשמה מתרפסת. אם לא היה קוד התנהגות שאוסף אותי לכדי עמידה אני חושבת שהייתי מפוזרת איברים ומלקקת אדמה.

באמת שלי ובמחשבה הכי פרועה אני מסתובבת ערומה ורוב הזמן על הברכיים, עם הלשון בחוץ למנת זרע, הגוף שלי ככ גמיש כדי להצליח להיות בכל פוזיציה. אני לא חושבת על ניקיון או על מוסר ורק פוערת עיניים ומחכה. אני מצליחה ליצוק תוכן אמיתי לכל גחמה וממלאת כל תפקיד במסירות נאמנות ומלא כוונה.

תמיד יש לי ריח מעורבב של זרע, אדמה וזיעה. אין שום דבר נשי או סקסי שמחביא אותי, אני פשוט חיה רעבה, הכי נמוכה בשרשרת הקיום.

המוח שלי הוא עיסה של משימות והמחשבה שלי היא רק למצוץ.