לישון עם זרע בכוס לילה אחר לילה עוזר לגשר על פערים שיש לך, בין מי שאת חושבת שאת למי שאת באמת. הריח, התחושה, חוסר השליטה על הנזילות יוצרים בך חיווטים מסוימים, עוד דרך להגיע למקום הנכסף.
הרגליים שלו עוטפות אותי, רגל אחת עוטפת את הגוף התחתון והשניה את אמצע הגוף, אני מלאה בו לגמרי, חיצונית, פנימית, פיזית, מנטלית. אנחנו מדברים רבות ומעבדים את הצורה שבה אני תופסת את עניין המכות.
הוא אומר שאני נכונה לחטוף רק כשמדובר במקום סטרילי, כלומר רק כשזה מתוכנן ושאני יודעת שזה עתיד להגיע. הוא מסיביר את זה בהגיון רב והוא צודק, אני מצליחה לחטוף כשאני מוכנה לזה. כשמדובר במשהו ספונטני, שניצת מרגש, מעצבים או מריב אני מתקשה לקבל את זה, נבהלת ונעלבת. הפחד מאלימות גורם לי לקפוא או לברוח.
הוא מסביר בשלווה שאני לא אקבע מתי אני אחטוף ושזכותו המלאה להכאיב מתי שהוא מוצא לנכון ומתי שהוא רוצה.
בשבועות האחרונים העמדתי למבחן מחודש את כל מה שאני חושבת שאני יודעת. אני מרגישה ככ למטה, אני מבינה שהוא יכול לעשות בי הכל, אני סומכת עליו וזה רק הולך ומתחזק, האם כשאני אומרת שהוא יכול לעשות בי הכל אני משקרת לעצמי?
הסטירה המחשמלת ההיא ברחוב העליבה אותי מאוד, הרגשתי שזה לא מגיע לי ועוד הרגשתי שזה נבע אצלו מחוסר שליטה עצמית, שזה הגיע מתןך עצבים. לקח לי מספר ימים להבין שזה חלק ממערכת היחסים שלנו, התביישתי בתגובה שלי. העלבון, האגו, מחשבה שהוא לא רואה אותי לוקחים אותי למקומות קשים. הוא תמיד אומר שאני אימפולסיבית ושהוא ישמיד את זה. אני פועלת כמו רוח סערה במצבים האלה.
רמת הסבלנות שלו אליי זה משהו שלא חוויתי. הוא עוזר לי לעבד את מה שקרה. אנחנו מדברים על נשים מוכות, אני מיד אומרת שאני לא מרגישה אישה מוכה. אני צריכה לדבר על זה, צריכה להבין כל פעם מחדש (עד שזה יוטמע לחלוטין בראש) שאני פה מרצון ומצורך, שזאת מערכת היחסים שרציתי וזה הבנאדם שאני אוהבת ורוצה.
הקצוות קשים לי ושם אני נותנת עבודה.