יש לו כתפיים רחבות מאוד, אליהן מחוברות זרועות ענקיות, כאילו עשויות מברזל, הידיים שלו הכי רכות וחזקות שידעתי. כששפוטה נכנסת לתוך החיבוק שלו ומתכרבלת לתוך הגוף שלו המוח שלי נכבה. רק ככה המוח שלי נכבה.
כשהמוח שלי במצב off אני מתפנה להבין את המזל שיש לי בחיים מהיום שהוא אסף אותי אליו ועד כה, שהפך אותי לשפוטה הנרצעת שלו.
כל יום הוא מלטף אותי ברכות עד שאני נרדמת. גם כשאני לא שפוטה טובה, גם אם חטפתי, התחצפתי או הייתי בלתי נסבלת, הוא תמיד מרדים אותי בליטופים.
כשהוא אומר לי ״את שלי״, אני מרגישה כמו השפוטה הכי ברת מזל בעולם, ששום דבר רע לעולם לא יקרה לי, שיש לי בית, יש לי גב.
בבוקר שפוטה מתעוררת לפניו ומעריצה בנשיקות קטנות על הפנים, את האדמה שהוא דורך עליה, רוצה שיקום הכי רגוע ושמח בעולם.
נולדתי לשרת אותו, אני חיה לשעשע אותו והוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.