הוילון המוסט שיחרר את קרני השמש לתוך החדר. היום עובר בעצלתיים, בין כתבה על כהנמן ונבירה במחקריו עם טברסקי על כלכלה התנהגותית פירקנו בקבוק יין. קול המואזין נשמע חזק ומשום מה זה רק הגביר את הייחום שהצטבר בי מהבוקר; כשביקשתי שיזיין אותי ואפילו התמקמתי על קצה המיטה עם התחת למעלה, זקוקה נואשות להרגיש את הזין שלו חודר חזק ואת הביצים נדפקות לי על השפתיים התחתונות. הוא סירב והגיש לי את ידו, את יכולה ללקק אצבעות, הוא אמר בחיוך. הסיטואציה הטריפה אותי, ידעתי שאין סיכוי שבעולם שאקבל זין לכוס אז זחלתי לכיוון האגן שלו והורדתי לו את המכנסיים, ״אני צריכה תחת״, לחשתי. נאבדתי שם, כשכבר ממש לא יכולתי יותר בתנוחה הזאת עברתי לזין שלו. ככ רציתי את הזרע שלו, רציתי לשתות אותו, לא נרגעתי עד שגמר לי בתוך הפה.
הייחום מלווה אותי מהבוקר, אמנם הגמירה החזקה שלו והזרע בפה הרגיעו אותי אבל אחרי מספר שעות הכוס הזכיר שהוא כאן בפעימות נמרצות. כשחזרנו מארוחת צהריים דיברנו על אהבה ואמונה, נשכבנו במיטה, הוא חיבק אותי חזק ואני נישקתי לו את כל הפרצוף, הסתובבתי ומשכתי לו את היד, זקוקה להרגיש אותו עוטף אותי, ביקשתי שיסגור סביבי מעגל, הוא הכניס יד אחת מתחת לעורף שלי ודחף אותה לתוך החזיה, אוחז בשד ועם היד השניה הוא עטף אותי בחיבוק. הנשימות שלו נהיו איטיות, הוא נרדם עליי.