אני עם דלת פתוחה בשירותים ובמקלחת. ובכלל פרטיות זה מונח מארץ רחוקה. לפעמים אני מרגישה כמו חיה, חשופה מידי ואני מבקשת לסגור את הדלת. הרבה פעמים הוא מאפשר. הרבה פעמים הוא לא.
מבקשת אישור לאכול. אחד הדברים הקשים ביותר בהתנהלות בינינו. אבל כשאני מצליחה בזה, רצוף וזה כבר נהיה חלק ממני, זה מסב לי אושר. במצבי קיצון יש חריגות והוא משחרר לי קצת.
עליי לדווח על כל קנייה מעל 100 ש״ח. לפני שגרנו ביחד באופן רשמי זה היה יותר פשוט, הוא לא שם על כך דגש, כעת הוא בודק שם ללא הרף; הדרך עדיין ארוכה אבל יש לי כוונות טובות. וגם לו. תמיד.
אסור לי לקום לפניו/בלי אישור משולחן האוכל, ספה, ספסל. מתקשה בזה כרגע. אני כרוח סערה, תקתקנית ואימפולסיבית ולפעמים פשוט לא זוכרת. קיים מקום לשיפור.
לומדת לבקש. לבקש מכות, לבקש לשתות שתן, לבקש זין, לבקש למצוץ, תמיד להיות במוד זקוקה. כתבתי לבקש, התכוונתי להתחנן.
הצרכים שלו באים לפניי. לא יודעת, אולי אם הייתי צעירה בעשור או שניים היה לי יותר פשוט לומר את המנטרות הנדרשות ולפעול על פיהן. בתור אחת שחיה חיים מלאים ולא הביאה ילדים מתוך בחירה, כשאחת מהסיבות הן שילדים צריכים הרבה דברים, ואני שמה את עצמי קודם, פתאום המחשבה שצרכים של מישהו אחר הם לפניי, מאוד קשה לי. אבל קשה יש רק בלחם וכו, לכן אני שמה את כל כוונותיי הטובות ואת ליבי ונשמתי ובודקת מחדש את עניין הצרכים. הוא אמר שזה בזבוז שאני לא אמא, אולי בכל זאת אני עושה משהו טוב.
אני לא עושה שום דבר בלי לבקש רשות. בא לי להיפגש עם חברה, ללכת למסיבה, מפגש משפחתי, שופינג, או דייט עם עצמי, תחילה אני בודקת שזה מסתדר לו בלו״ז ושהוא מאשר, לרוב הוא מסכים ואף מעודד, לפעמים כשההתנהגות שלי בלתי נסבלת חלות עליי סנקציות. פעם הוא אסר עליי ללכת לאירוע. בזמן שכבר הייתי מוכנה. בסוף זה נפתר אחרת, סיפור בפני עצמו, אולי פעם.
אני לא עונה בלי רשות. אף פעם. כשאנחנו רבים והוא אומר לי לסתום, מאותו רגע אסור לי לצייץ, אם עניתי אשלם על כך. מתקשה פלוס פלוס.
יש לי לו״ז שבועי קבוע. שם מופיעים הניקיונות, ריצה, אימונים, זמן שמוקדש רק לו וכו. כשהוא מקריא לי את הלו״ז, אני מרגישה על סף התקף חרדה, אולם כשאני פורטת את זה, אני רואה שהשד לא כזה נורא. בסופו של דבר, שפוטה מאורגנת ומסודרת היא שפוטה טובה. תמיד יש לאן לשאוף.
מבקשת רשות כדי להיכנס למיטה. לרוב לא מצליחה בזה. כרגע הוא מכיל.
הקשר שלי עם הכוס רק בתיווכו. למען האמת, אין לי צורך להתעסק איתו בלעדיו. הגמירות הקוברות שייכות רק לו ורק איתו הן קורות.
אני מרגישה מוגנת כמו שלא הרגשתי אף פעם. כשהוא עצבני מאוד ואני חשה שהעולם עומד לרעוד אני פחות מרגישה ככה אבל ככל שהזמן עובר והבטחון שלי בו עולה אני מרגישה שלא משנה כמה אני אטעה וכמה עצבני הוא יהיה ובכלל לא משנה מה הוא יעשה לי, אני במקום הכי בטוח בעולם.
למדתי להתנהל בעולם בצורה שונה. הזוגיות שלנו, יחסי השליטה, הבית, יוצרים בי שלווה ורוגע. לא תמיד אני מצליחה להגיע להבנות האלה אבל כשאני כן, זה כמו לחיות על ענן רך.
מתחברת למקום הנמוך. הוא אומר שלאחרונה, גם כשאני עולה אני יורדת מהר. זאת מחמאה עצומה עבורי, לפניו האגו שלי היה עצום מידי, הוא היחיד שהצליח למסגר אותו. הלוואי שיושמד. (מולו)
אני מאוהבת, קשורה, מחוברת בשלשלאות, לאדם שמכיר אותי הכי טוב, שיודע בדיוק מה אני צריכה ועושה את הכל שיהיה לי טוב
העתיד נראה כמו משהו ששווה לחכות לו. 💜
