אנחנו במקום אחר.
שלא כהרגלי איתו, הרבה מהשיחות מתנהלות בראש שלי בלבד. מתקשה להתנהל במקום המצומצם הזה. זה לא מקום מצומצם מנטלי בלבד, מאז שאנחנו גרים ביחד אנחנו בלתי נפרדים, המשמעות של 24/7 קיבלה עיבוי ועומק. אין לי רגע לעצמי, לעבד את מה שאנחנו עוברים.
ישנם חוקים חדשים, יש ירידה לדקויות, יש משמעת נוקשה. ובעיקר יש הרבה צימצום.
השבוע האחרון מתנהל עבורי כמו מרתון שאין בו רגע דל. אני מבינה את המשמעות אבל מתקשה לצמצם פערים.
אני מנסה להבין כדי להשתפר. עוד לא הבנתי אחד והנה בא אחר. כנראה שמדובר בהתנהלות אחרת שעליי להתרגל אליה.
המכות קשות יותר, רבות יותר, בלי הכנה. המעידות הקטנות מזכות אותי לתגובות שבעבר היו שמורות לדברים גדולים.
ובכל השינויים והטירוף אני מחפשת וודאות.
המוח עף למיליון מקומות שונים ואני רק רוצה את השקט שזכיתי לו כבר. הוא אומר שאני לא לומדת בדרך ההסברים ושרק ככה משהו נכנס למוח שלי, הוא לא טועה אבל האינטנסיביות בולעת אותי.
ובכלל, כבר אין מקום לשיחות או לקושי או לאי הצלחה, פיספסת שילמת.
אני מנסה להבין, אולי מדובר בניעור ממוקד כדי לעבור משוכה שאחריה הדברים יהיו שונים לחלוטין, עבור שנינו. ממקום מושבי אני לא מצליחה לראות.
המוח שלי נלעס ככ הרבה פעמים בשבוע האחרון, לפעמים אני מרגישה שאני לא בת אדם.
אחרי הסטירה ברחוב הוא אמר שדברים ישתנו. שאני חוזרת למקום שונה ממה שהכרתי, לפעמים אני מרגישה בודדה במקום הזה. לפעמים אני מחפשת סימן לאהבה ודאגה, לפעמים אני מוצאת.
יש צורך בבטחון עצמי גבוה בתהליכים האלה, יכול להיות שהבטחון העצמי שלי לא ככ מחודד.
אחד מהקשיים שלי זה המעברים בין שיח ״רגיל״, משפחתי, ביתי, חברי לבין השפוטה שלו, שאני.
כך קורה שכשאנחנו במיטה אני חושבת שאנחנו ברגע של צחוק או אפילו רגע של שני אנשים שווים ואני משנה את הטון לכזה שמקפיץ בו משהו, הוא דופק לי סטירה, לא קשה מידי ואני מגיבה לו והוא דופק עוד אחת קצת יותר חזקה ואני שוב מגיבה, הוא תופס לי את הידיים, מסובב אותי ומרתק אותי למיטה, אני עם בגדים, הוא מניח את הראש בחוזקה על אזור החזה שלי ונוגס בי, דרך החולצה, הצווחה יצאה ממני בחוזקה, הוא המשיך, מרים את הבשר עם השיניים, לא מרפה, הרגשתי כמו טרף, צווחתי ובכיתי וניסיתי להשתחרר ממנו. כשהוא שיחרר, זינקתי מהמיטה, התיישבתי על הכורסה ליד ובכיתי בקולי קולות, הגוף רעד ומקום הביס פעם, במקום שבין החזה לבית השחי. צעקתי עליו חזק, הוא אמר לי לבוא למיטה, שהוא רוצה להסתכל, לא הפסקתי לצרוח, ״תעשה מה שאתה רוצה, לא אכפת לי״, נבחתי עליו, הוא קם אליי, ״עופי למיטה״. נעמדתי ועשיתי את הצעד וחצי למיטה, נשכבתי והתכסתי. פחדתי.
הוא נעמד מעליי, ״את חושבת שאת משהו?״, הוא שאל ודפק לי אגרופים מעל השמיכה, אחד מהם פגע בי בזרוע שמאל. ״את לא מתביישת לדבר אליי ככה?״. הבכי זלג ממני כנהר שוצף, כאב לי בגוף אבל יותר כאב לי בנשמה. לא הבנתי איך זה הסלים, לפני יום או יומיים היה מקרה אחר שגם בו כבר חטפתי. ״מה יש לך?״ צעקתי לעברו, ״מה זה הטירוף הזה?״, לא הבנתי איך אני שוב בסיטואציה הזאת.
״עופי למקלחת״, הוא אמר.
הרגשתי כלואה, בסערת רגשות ובעצם שוב מאותו הדבר. אחרי מה שקרה עם הסטירה ברחוב, לקחתי את הדברים שלי ועפתי לבית שלי, עכשיו לאן אלך? זה הבית שלי.
אני כותבת אחרי שכבר עיבדתי חלק מהדברים. אמנם השבוע היה קשוח בכל קנה מידה אבל אני מנסה להפריד את המוץ מן התבן. מנסה להזכיר לעצמי למה התחייבתי, מנסה להיזכר בשקט שיש לי במוח כשהכל ״טוב״, מזכירה לעצמי שמדובר באדם שאני אוהבת והוא הכל בשבילי, מנסה להיזכר ששמתי אותו להוביל אותי, בטוב וברע, במתאים ובפחות מתאים.
אני שונאת לכתוב פה. הפידבקים (גם ה״חיוביים״) גורמים לי להרגיש מאוד חשופה. כשהרגשות שלי נסחרים בלייקים זה מוזיל את התוכן. לאחרונה הוא מכריח אותי לכתוב, לא מעניין אותו אם זה חיובי או שלילי, באיזה אור זה מוציא אותו או מה מישהו יחשוב על זה. אם הוא רוצה שאפרסם משהו, זה פשוט יקרה. זה עוד משהו שהוא לקח ממני והפך לשלו, ״הכל שלי, גם הכתיבה שלך״.
נכנסתי למקלחת. פתחתי את הזרם, נדבקתי לקיר והתחלתי להתייפח. התפללתי שיתן לי להיות לבד, לא יכולתי לסבול את הנוכחות שלו באותו הרגע. ידעתי שזה לא יקרה. הוא נכנס ליטף לי את הגב ונישק את העורף. ביקש שאסתובב כדי שיראה את מקום הנשיכה. הכל כאב לי, הגוף, הראש, הנפש. רציתי רק לשקוע לתוך משהו רך שיעטוף אותי. ״תסתובבי״, הוא אמר בפעם השניה. הסתובבתי, הוא ליטף את האזור ואמר שאני יותר לא מרימה עליו את הקול. הסתובבתי בחזרה לקיר. הוא ציין שהוא ער לכך שאני לא עושה את מה שהוא אומר והוא בוחר לשחרר את זה כעת.
״תבליטי את התחת״, הוא אמר.
״יותר״, הוא הדגיש.
הוא דפק אותי בעוד המים זורמים על שנינו, עד שגמר בתוכי.
״אני אוהב לאנוס לך את הנפש״.
הוא המשיך להתקלח בזמן שהייתי דבוקה לקיר, השהייה במרחב המשותף הרטוב, בלי שהוא נוגע בי או מתייחס אליי הרגיעה אותי קצת. לא רציתי אותו בסביבתי אבל הוא לא שאל אותי וזה הרגיש מתאים.
יצאתי מהמקלחת, הוא יצא לעיסוקיו. נרדמתי עד למחרת.
