״אני מרגישה לא מינית״, אמרתי בקילומטר השמיני. טיפות זיעה עיטרו את מצחי, טיפה מהירה זלגה בין השד לבטן, נספגת בחזיית ספורט פשוטה.
השיחה קלחה בזמן שנמסנו בטיילת הסואנת, נשארו לנו עוד עוד כארבעה ק״מ להגיע ליעד.
הייתה אווירה טובה של חופש.
כשאמרתי ש״פעם הייתי חסודה״, נראה שעברנו לטיילת אחרת במימד אחר. בד״כ אני אוהבת להרגיש שרק הוא ואני בעולם, גם כשאנחנו מוקפים אנשים, לא הפעם.
״איך אחת כמוך יכולה להיות חסודה? אל תזייני לי את השכל!״, הוא אמר בטון שבישר רעות. המוח שלי מתחיל להיות מיומן למקרים כאלה, אני מבינה שכדאי לי להתכנס ולהבין מה אמרתי ואיך ממשיכים מכאן.
אני יודעת שאני אישה מינית, כנראה מעל הממוצע, בתקופה הזאת אני מרגישה רדומה, משהו שהתחיל בשנים האחרונות וכעת הגיע לשיא.
״איך מישהי שמזדיינת פעמיים ביום מרגישה לא מינית?״, הוא שואל בטון שאני לא יכולה לשאת ואני על סף להתחיל לבכות. לאורך הדרך שנשארה הוא המשיך לומר מילים קשות וככל שהתקדמנו החלטתי בתוכי שהוא בטוח צודק וזאת עוד אחד מהסצנות שלי, כמו שהוא אומר, החלטתי שאני יותר לא מעלה דברים שאני מרגישה, כי תכלס מה זה משנה, מינית או לא מינית, כשהוא רוצה לדפוק אני פותחת רגליים, או מוצצת או כל מה שהוא רוצה.
מחשבות לחוד ומעשים לחוד כי כן הגבתי.
למרות שהגבתי והמשכנו לשוחח, הרגשתי איך הדיפולטים של פעם השתנו, יותר רכות, יותר קבלה, יותר רוגע. כן סערתי מבפנים אבל הצלחתי לדבר כבת אדם תרבותית ולא כמי שרוצה לקרקף גולגולות.
וכל הזמן המחשבה שחוזרת על עצמה ללא הרף, בחצי שמחה, רבע פליאה ורבע חוסר אמונה - איך הוא הפך אותי לכזאת ולאן זה עוד יכול להגיע? הוא הסביר לי פעם לאן זה עוד יגיע. כשזה יגיע אולי אשתף.
היה רגע אחד שממש חשבתי שהוא הולך להעיף לי את המוח שם, פחדתי. כשזה לא קרה והשיחה נרגעה קצת התחלתי להשתחרר. חשבתי לעצמי שגם אם זה היה קורה זה היה בסדר, רציתי להאמין בכל מאודי שמה שהיה לא יהיה אבל שמחתי שלא עמדתי בניסיון הזה, למרות האמונה הפנימית שהיינו עוברים את זה שונה הפעם, 180 מהפעם הקודמת.
״אתה שם לב שכל פעם שאני מתארת לך את ההרגשה שלי עם כל ההסתעפויות של המוח אתה מגיב ככה?, אני מנסה להבין למה אני מרגישה ככה, מה קורה? למה אני לא יוזמת, לא מרגישה את עצמי. ברור שאני מזדיינת תמיד שאתה רוצה ואתה פשוט תמיד תמיד תמיד רוצה, ללא הרף, אני מספרת לך את הכל לפרטי פרטים כדי שתראה את הכל, איך המוח שלי עובד ומה מוביל אותי להרגיש ככה״.
בחדר, התיישבתי על הספה, גמעתי חצי בקבוק מים וניגבתי את הזיעה.
״לא הייתי נוגע בך היום, לא הייתי מרביץ לך, אני לא עצבני עלייך״, הוא אמר ואני לא האמנתי, ״מי חסר מודעות כעת?״ אמרתי לא בהתרסה.
״תורידי לי את הנעליים ותשכבי מתחת לרגליים״, הוא אמר ואני ביצעתי.
הוא ירק לי בפה ופספס. את שאריות הרוק הוא מרח לי על הפרצוף.
שכבתי מתחתיו כשרגל אחת שלו על לחי שמאל ואחת על החזה. זה הרגיע אותי מאוד והרגשתי ככ קרובה אליו. רציתי ככ חיבוק.
״אני הולך להרעיב אותך, בואי נוכיח לך כמה אתה לא מינית״, הוא אמר בלחישה.
״תאונני א-מינית שלי״. נגעתי בעצמי בחוסר רצון מובהק.
״תודיעי לי כשאת רטובה״.
הייתי רטובה אבל לא היה לי כח לכלום, לבסוף אמרתי שאני רטובה. הוא חיכה מעט ושלח אותי להתקלח.
כשיצאתי מהמקלחת התקרבתי אליו, הוא ישב על הספה, התכופפתי אליו וחיבקתי אותו, את ההזעות והריח, הסנפתי לתוכי.
אני לא כועס אני פשוט לא אוהב שאת מטומטמת.