מקום תחת השמש

בא לי אישיות של אחת שעוברת בשוק ומפלרטטת בחינניות עם הרוכלים, נותנת להם להרגיש טוב בעולם הזה בעוד טיפות זיעה נוטפות להם על העיניים. לטייל בין בתי קפה בעיירה ציורית, ליצור שיחות קטנות על מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים, לחייך הרבה ולהביט עם כוכבים בעיניים. לרוץ בחופים עם חזיה וחצאית מתנפנפת ברוח, להסתובב אליו עם צחוק מתגלגל למצלמה.

להזמין ארוחות ענקיות שאי אפשר לסיים ולשתות מלא כוסות של יין תחת גרילנדות במסעדה פשוטה. להיזרק על מצעים לבנים בתפאורה שכמו נלקחה מסרט ישן, הוא נזרק עליי ואנחנו מתנים אהבים.

למזוג קפה מתוך מקינטה ולצאת עם הכוס למרפסת שמשקיפה לתוך ציור שבונה את תחושת הרוגע שלי.

בעצם, האישיות קיימת, רק הנוף שונה.