הוא הסכים לי לעלות עליו, התיישבתי על הזין שלו עם הגב אליו, הטעם שלו מילא את פי. רגע לפני עוד ליקקתי את הביצים נמרצות בשאיפה להתמזג עם חור התחת שלו ממש בקרוב. אחרי ששבעתי (בערך) עליתי עליו.
התנוחה הזאת הותירה את חור התחת שלי פעור בפניו, רכבתי עליו בזמן שהוא העביר אצבעות על החור ועל הפלחים. ההרגשה הייתה ככ טובה, מלאה, רציתי עוד ועוד. עליתי וירדתי, מרגישה את הזין שלו בתוכי, הוא תיפף עליי מעט ואז אחז בהם והזיז אותם עליו בקצב שרצה. זה הטריף אותי, שיחררתי לגמרי ונתתי לו להוביל. אחרי מספר עליות וירידות של הישבן הוא שיחרר את האחיזה ואני המשכתי. כשרציתי לנוח, נשענתי קדימה מחבקת את רגליו, מלקקת, מנשקת, מעבירה לשון רטובה מהירך לשוק, מהשוק לירך. לרעב אליו אין סוף.
אני מדחיקה את המחשבה שאם יקרה לו משהו. הוא מלטף אותי ואני מתרכזת בכאן ועכשיו, בתוכניות החיוביות לעתיד.
אם משהו יקרה לו אני אמ, אני עוצרת את המחשבה.
אני רוצה לחיות את החיים האלה שבהם אנחנו חיים על מלא, את התאכלס, את האמת.
אנחנו מדברים על ההרס העצמי שלי הרבה. הוא חלק ממני אבל אני בשלב אחר בחיים. אני מספרת לו שמה שהיה לא יהיה, יש ככ הרבה ערך בחיים שלי, בגללו, בזכותו, בהיותו.
הוא לא נותן לפחדים שלי לנהל אותנו ולפעמים מאתגר לספר לו עליהם אבל האתגרים האלה מעלים אותנו במדרגות למקומות שבהם לא הייתי.
הוא האמת של החיים שלי, הבית, העתיד, התקווה.
אני מוכנה להימחק בשבילו, לפעמים, אני כותבת ומבינה, שזה גם בשבילי.
