הדרך מהספה בסלון, למיטה בחדר השינה, לא ככ רחוקה, למעשה, מדובר בעשרה צעדים נראה לי, משהו כזה. לפעמים לתוך משהו כמו עשרה צעדים נכנסים כל מי שאנחנו, מי שהיינו ואיך הגענו עד הלום. יש שכל המהות נכנסת לתוך משהו כמו עשרה צעדים, זה קורה.
הוא מתעורר כמה שעות אחריי, אני כבר אחרי תיקתוק יסודי של הבית, שרועה על הספה, מתכתבת. הוא יוצא מדלת החדר ומביט לעבר הסלון, מתרשם ממה שהוא רואה ומחמיא על הניקיון ועל האווירה. זה עושה לי הרגשה טובה. הוא מתקרב אליי ומתיישב לידי. הוא מראה לי תמונה שצילם לפנות בוקר, אני במיטה, ישנה על צד שמאל, שמלת שינה מונחת עליי ברישול וכל התחת חשוף, זה מצחיק אותי אבל מהפנט, איזה תחת שווה יו אני אומרת לו בהתלהבות והוא מראה לי עוד תמונות. הוא נתן שם עבודת צילום וזה יצא ממש יפה.
״תחכי לי במיטה, אני צריך לטבול אותו״, הוא אומר כבדרך אגב, אני לא בטוחה ששמעתי נכון. ״מה?״ אני שואלת, ״אני צריך לזיין״ הוא אומר בצורה שלא ברור לו מה לא מובן.
הוא כבר קם והתקדם לכיוון המקלחת, נותן לי שהות להתאפס על עצמי. לא יודעת למה זה יצר בי התנגדות, המשפט הזה שנאמר לי כבר עשרות אם לא מאות פעמים. כולי הסרחתי מריחות ניקיון ורק רציתי להתקלח ולנוח, זה הרגיש ככ לא מתאים. הרמתי את עצמי בקלילות יחסית לאיך שהרגשתי והתקדמתי לחדר שינה. הוא כבר עמד ליד המיטה, מחכה לי שאכנס לפוזיציה. מרגע שעברתי את הדלת ועד שעברתי לידו, הרמתי מעט את השמלה ונעמדתי על ארבע על המיטה, קרה בתוכי משהו שמעולם לא קרה. ממש יכולתי להרגיש אבל לא רק להרגיש, ממש יכולתי לראות את עצמי ואת המהפך שקרה לי, נהייתי אישה אחרת. הוא ירק על הזין שלו ונדחף לתוכי, התחיל על 200, יצאו ממני אנחות שמעולם לא נאנחתי, הייתי על סף גמירה אחרי שתי חדירות שכמעט שברו לי את האגן, הוא המשיך לדפוק אותי בחוזקה וכמו תמיד שהוא דופק ככה הוא שאל בנקודה מסוימת אם הספיק לי, ״לא״ אמרתי וכיווצתי את עצמי עליו, מנסה ללא סיכוי להשאיר אותו בפנים. יכולתי לראות בלי לראות שהוא מתפלא, כי בד״כ אני צריכה שיפסיק, זה כואב לי מידי, הוא המשיך. אחרי עוד דפיקות נמרצות הוא שאל שוב, אמרתי שלא, הוא צחק והמשיך. ״אבא לימד אותך להיות שפחה טובה״, הוא אמר ונדחף לתוכי בכח שהדף אותי קדימה, מיד חזרתי למקום כדי שימשיך. ״זאת פעם אחרונה שאת מרימה עליי את הקול״, הוא הזכיר את מה שקרה אמש ונדחף שוב, הייתי באקסטזה שמעולם לא חוויתי בזיון, כאב לי הכל אבל רציתי שיפרק אותי, הוא דפק לי אגרופים לתחת, והרגשתי גלים בצוואר הרחם, משהו מטורף, הוא היה בתוכי והעיף לי כאפות לתחת שבזמנים אחרים אני צועקת מכאב, רציתי עוד, רציתי שיפרק אותי, שיכאיב לי, רציתי לתת לו להתפרק עליי עד שהוא לא יכול יותר. שמעתי את הנשימות המהירות שלו וזה עשה לי נעים.
משהו בי החליט שגם אם אני מסיימת שם במיון כי נשבר לי הגוף אני לא אומרת די, שימשיך עד שהוא יכול, עד שנמאס לו.
הוא עצר. הביט מתחת למיטה וראה שהרגליים הפנימיות זזו. זה שאני מסוגלת לעמוד מולו, לא אומר שהמיטה מסוגלת גם כן.
הגוף שלי היה ככ מאוכזב כשהבנתי שהזיון הזה הגיע לקיצו. זה היה מעבר לזיון, זאת הייתה בעילה שכמוה מעולם לא חוויתי.
הזמן הזה שמהספה בסלון למיטה, המשהו כמו עשרה צעדים האלה, השילו ממני כל מחשבה, כל רצון, כל מוסר, כל מחשבה שאני יודעת מי אני. נחשפה מי שאני באמת. בחיים לא הרגשתי שפחה שנותנת את עצמה בצורה הכי מוחלטת שאפשר כמו בזמן הזה שהוא בעל אותי.
