מקום תחת השמש

אתה יודע, הפחד מהמוות מתפוגג, השגרה היא לא דבר רע - אמרת , אני מפחדת להיבלע בה. אני גם מפחדת להיות מחוררת בלב או בבטן או להישאר נכה, אני מפחדת לפחד יותר, זה מתיש.

אני כלואה בתוך הפחדים שלי ואני רק רוצה לשכב על ענן ולשקוע.

בפקק של השגרה נשמע שיר של אלון עדר, הוא שר על האישה שלו, במילים: ואת מקשיבה ללב שלך ואת משתנה כל יום, הרגשתי קלאק בלב, כשהוא המשיך: מתגברים ביחד מתמעט הפחד, התחלתי לייבב, הפקק כבר לא הורגש ורק שחיתי בנהרות של אהבה לזה שלימד אותי לאהוב, אליך.

הלילה הסוער מקבל משמעות חדשה, אז מה שלא ישנתי כמעט? זכיתי להיות לידך.

אחרי החגים כבר כאן. אני לובשת את מדי השגרה שלי ויוצאת לדרך. מכריחה את עצמי לא לפחד. בעידודך התמידי, יודעת שאתה צופה בי.

הכבל עוזר, גם האהבה.