נפגשנו בחניה, המעמד קצת ריגש אותי בצורה לא הגיונית. כשנכנסנו למשרד הרגשתי איך החלל מתמלא בנוכחותו. הוא אמר שלום לשותפתי לחדר בצורה הייחודית לו ומיד שעט לעבר המקום שלי, בודק כל פינה ואיך אפשר לשפר שיהיה לי הכי נוח. אח״כ הוא ישב איתנו קצת, אפילו את הפרצוף תחת שלה הוא הצליח לחייך. זה בא לו בקלות ולא עולה לו בנפשות להיות נחמד לזולת, אותי זה מהפנט. במצב הפוך הייתי זורקת חיוך מבויש וממשיכה הלאה, מנסה להיעלם כדי שאף אחד לא יפנה אליי, לא הוא. הוא מתחיל וממשיך שיחות ככל שהוא רוצה ותמיד יש שיתוף פעולה ועניין מהצד השני.
כשהלכנו לקפה, במסדרונות, הוא דאג שתהיה לי מזכרת ותופף לי על התחת כמו שהוא תמיד עושה, מתעלם מהמוני האדם שמסביבנו.
זה הרגיש טוב שהוא הגיע. ובעיקר הזכיר לי, גם שם אני שלו.
(הוא בדק את התגובה שלי לזיון מהיר ואגרסיבי באחד מחדרי השירותים הרבים המפוזרים במרחב, הפעם הוא התחשב)