ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני 9 שעות. יום ראשון, 19 באפריל 2026 בשעה 11:38

לא קל עם מבנה אישיות כמו שלי להיות בעלת בלוג באתר הזה. הרצון להיחשף עד האטום וחוסר היכולת לתקשר עם הזולת תמיד מרגישים לי שני קצוות שבתוכם אני נקרעת. בחודשים האחרונים זה יצירת הקשר בתגובות שגורמת לתתי מחשבה להתגבש למשהו ברור - לא המצאתי את זה, שיח זה עיבוד טוב של חוויות או הוויות אבל מול מי אני נחשפת? אל מי אני מדברת? מה אני רוצה?

כשביקשתי למחוק את הפרופיל הוא הסכים, מחקתי אותו לגמרי במחשבה ששמתי את החלק הזה מאחוריי, זה לא חסר לי, העיסוק בעצמי מתקיים גם ללא הקלדות אובססיביות. הוא חושב שאני צריכה מקום לכתוב ולכן דרש שאפתח פרופיל אחר. בהתחלה הכתיבה שם הרגישה משוחררת, כמו שהיה בהתחלה של נבט, יכולתי לצלול הכי עמוק ולהגיש את זה על הדף. אין הכרות, אין בושה, אין לי מה להוכיח, עפתי. מרגע שהבנתי שיש שמבינות שזאת אותה גברת בשינוי אדרת הרגשתי שאני לא בעור של עצמי וביקשתי ממנו להחזיר את נבט. הוא הסכים. הוא דורש ממני לכתוב כמעט כל יום, למרות שאני לא רוצה, למרות שיש חוויות שטרם עיבדתי עם עצמי כדי לכתוב עליהן, הוא נחוש שהכל יהיה כתוב. לפעמים אני כותבת כדי לסמן וי בתקווה שהוא לא ישים לב, הוא תמיד שם לב ואז שולח אותי להעמיק יותר אבל אני מרגישה שהפליטה האינטנסיבית הזאת לא באמת משרתת אותי. הוא חושב אחרת.

הוא אמר לי שחזרתי לכתוב פרווה, ששוב אני מורידה הילוך, לא הכחשתי, למרות שאני מנסה להתעלם מהעובדה שקוראים אותי.

 


כל הפתיח הזה ולא הגעתי בכלל לליבה.

הכלוב הוא לא מקום טוב עבורי. כלומר העינים שבהן אני מסתכלת על עצמי לא טובות. כשאני קוראת בלוגים (גם כאלה שאני נמנעת בכוונה מלקרוא אותם ונתקלת בהם במקרה) ודרך חוויות של אחרים אני מבינה כמה אני לא מספיק. זה לא שנולדתי שפחה והוא פשוט בא ושם אותי במרתף ומאז אנחנו חיים באושר ועושר, לא. הרבה פעמים, בעצם רוב הפעמים, הוא לוקח ממני בכח כל מה שהוא רוצה וצריך, הוא דורך עליי בלי להתנצל כדי שאהיה בול מה שהוא רוצה, אני נלחמת בעומק העצמי כדי לתת לו בלי שיצטרך לקחת, בלי לקבור אותי. הוא חוזר ואומר שאני פשוט לא מכירה את עצמי, לא מחוברת לעצמי, שאני אישה שצריכה עוד לגדול, שהמניעים שלי הם לא מה שאני אומרת ושאני בכלל לא מודעת מהיכן אני פועלת. אני חושבת שהוא צודק.

בחיים לא פגשתי בת אדם שכל כך עסוקה בעצמה כמוני, אני מסוגלת לבחון חלק חלק מתוכי יום יום, להבין הבנות ולהפוך את הכל מחדש, רק כדי להבין שלא הבנתי כלום.

הוא ריפא בי את חרדת הנטישה, את ההרס העצמי, אני מאמינה שהוא יודע מה אני צריכה. אני יודעת שיש פה שיעור שאני צריכה ללמוד.

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י