הייתי רוצה לתת לך סטירה.
לא מתוך רוע,
לא מתוך תשוקה,
לא כדי לחנך,
ולא כדי לאלף.
הייתי רוצה לתת לך סטירה.
כדי להעיר אותך ,
מתוך אותה הזיה,
שבה את נתונה.
הייתי רוצה לתת לך סטירה,
כזו מלטפת ,
מלאת אהבה,
שתחזיר לך את הראיה,
שתביא אותך בחזרה.
הייתי רוצה לתת לך חיבוק,
שתחושי שיש חום ,
שתראי שיש גם צבע ואור,
שתדעי שהמציאות היא מקום טוב.
והייתי רוצה להעניק לך אהבה,
שתרגישי שאהבה מעצימה,
שתביני שאהבה מבריאה,
שתדעי שמאהבה את לא נמוגה.
והייתי רוצה להכניס בך את ההכרה,
שתביני שהוא נתן לך את הבחירה,(ולטעמי גם את החובה ! )
בין לעשות לעצמך טוב,
או רע.
ואני רוצה לתת לך כתף גדולה,
שתדעי שיש מי שרואה אותך,
שתרגישי שיש מי שדואג לך,
שתחושי שיש מי שמאוד גאה בך.
אני יודע,
שאת מלאה בעוצמה,
כזו שקטה אבל חודרת,
כזו שצריכה להיות מנווטת.
ואני רוצה לראות אותך נלחמת,
רוכבת עליה למקומות של תקווה,
מובילה אותה למקומות של שמחה,
משתמשת בה לנתינה משתמשת בה לקבלה ,
אני לא מוכן לראות אותך יותר נמוגה
לפני 16 שנים. 20 בדצמבר 2007 בשעה 16:10