מחשבות.

ראיתי סרטון של מישהי שמראה איך אפשר לקשור את הידיים עם חגורה והחלטתי לנסות אבל בגלל שצריך שתי ידיים בשביל זה… מצאתי דרך אחרת לקשור;)

את האמת שאני ממש אוהבת את זה.. וזה לא כזה מסובך כמו שחשבתי.. עכשיו רק צריכה למצוא עוד זוג ידיים להתאמן עליהן;))

נ.ב… הורדתי עכשיו.. זה משאיר סימנים:( אז אולי אצטרך למצוא פיתרון אחר אלא אם מישהו רוצה להסתובב עם סוודר ב30 מעלות.

בא לי שהבלוג שלי יהיה מוצלח כמו בלוג של גבר בלי תמונת פרופיל (או עם, מסתבר שזה לא משנה.)

לפעמים באלי לכתוב שיט ולא לקבל על זה מליון תגובות של ״אני יכול לעזור לך בזה״.

לפעמים באלי פשוט להוציא את מה שאני רוצה.

נגיד בא לי בראט. ממש. באלי בראט עם קינק להשפלות וpraising.

באלי סשן שלם שבו הוא כלבלב ואני רק שואלת מי ילד טוב.

לא באלי לקבל על זה מליון תגובות של ״אני יכול להיות הכלבלב שלך״ כי אתה לא. אתה לא. ועם כמה שאני מעריכה את זה שאתה מנסה (אני לא. אתה שולח לי חמש הודעות ביום. דיי.) אני באמת בסך הכל רוצה לפרוק.

אם הייתי רוצה כלבלב כמוך הייתי שולחת הודעה.

אלה שיודעים שאני רוצה אותם מקבלים הודעות ממני. או טלגרם. או אפילו ווצאפ.

אז כן. באלי בראט. באלי סשן קשה עם ספאנקינג ומניעת גמירה. ואז באלי שהוא יהיה כלבלב חמוד שיתכרבל לי בין הידיים.

סעמק.

המעטפה בידו הייתה ורודה.

הוא אף פעם לא קיבל מעטפה כזו. ורודה. בוהקת. חלקה. רק סמל של ורד זהוב מוטבע על הצד האחורי שלה.

מראה שאף אחד לא פתח את המעטפה.

הוא אף פעם לא חשב שיקבל מעטפה כזו. הוא קיווה, כמובן, ניסה בכל דרך להשיג את תשומת ליבה אחרי הפעם האחרונה שהם..

היא הייתה בחורה מרשימה והוא בסך הכל היה.. נגן גיטרה.

הוא ניגן רוק. רוק זה רועש. הוא בכלל היה נראה בחור רועש. עם צבע שחור מתחת לעיניים ולק שחור מקולף מעט, חולצות שחורות של להקות רוק עם מכנסיים שחורות ושיער מבולגן. טבעות. שרשראות. שרשראות שהיו צמודות לצווארו, שגרמו לו להרגיש כאילו מישהו חונק אותו. לוחץ קצת על הצוואר.

אבל הוא לא היה בחור רועש. הוא לא אהב רעש. הוא דווקא אהב את השקט. הוא אהב רק את הרעש של המוזיקה שלו ושל העקבים שלה. אבל חוץ מזה? שקט.

הלק השחור שלו בלט על המעטפה הורודה שהוא החזיק בידו.

בצד הקדמי של המעטפה, מצד ימין למטה, היה טבוע סימן של אודם. אדום. בוהק. בצורה של נשיקה. נשיקה. שאת השפתיים האלה שהניחו את הנשיקה הוא רצה לנשק.

הוא רצה יותר מלנשק.

הוא רצה שהיא תגרום לו לעשות כל כך הרבה יותר דברים. דברים שהם כבר עשו. אחרת הוא לא היה מקבל את המעטפה הזו.

זו הייתה הזמנה. באמת הזמנה. להגיע אליה. זה היה לו קצת מוזר שהיא שלחה הזמנה- היה לה את המספר שלו. אבל הוא לא התנגד. הוא לא ידע מה היא מתכננת, אבל הוא ידע שהוא רוצה את זה. לא משנה מה, כל עוד זה היא, הבחורה המרשימה הזו, עם השיער הבלונדיני הארוך והאובססיה לורוד.

הוא לא היה בטוח איך ה״דיל״ הזה בניהם קרה. או התחיל. היא נסיכה מושלמת והוא בסך הכל רוקיסט חובב.

אבל אין מצב שהוא עומד לא להגיע. גם אם זה לחמש דקות. רק כדי לרדת על הברכיים ולהצמיד את הראש שלו לירך הפנימית שלה. הוא יגיע. ואולי אם יתמזל מזלו- יצליח לראות את הפרצוף המסופק שלה שוב.

יומיים אחרי שהוא קיבל את ההזמנה הוא כבר עמד בדלת. או שזה שער? אי אפשר לדעת. הבחורה הזו.. הנסיכה הורודה והמעצבנת שהוא לא אהב עד שהיא לא הורידה אותו לברכיים הייתה עשירה, זה בטוח.

הוא דפק על הדלת. פעם, פעמיים, שלוש. הוא חיכה שתי דקות. ואז הדלת נפתחה.

הדבר הראשון שהוא שם לב אליו היה שהיא לא לבושה בבגדים הרגילים שלה. לא גופיה דקה וסוודר חמוד עם ג׳ינס שצורח ״תדפוק אותי״, אלא… מעין חזיה ותחתון ורודים. סט. עם פרחים רקומים מעל. וחיבור כמו בגד ים, אבל רק מקדימה. משהו יקר. יקר ויפה. כל כך יפה שהוא לא ידע מה לומר.

״היי רודי..״ היא לחשה בחיוך מפתה, והיד שלה בלי היסוס תפסה בקולר חולצתו, מושכת אותו פנימה.

״רג׳י..״ הוא לחש בחזרה כשהדלת נסגרה מאחוריו, והיא שמה אצבע אחת על שפתיו.

״הבית ריק.. חשבתי שאולי אפשר לחגוג מסיבת האלווין קטנה.״ היא קרצה לו, ידה דוחפת מעט את חזהו, סימן לזה שהוא צריך לרדת על ארבע.

הוא ירד. בלי להסס. מביט עליה מלמטה. על הנסיכה הבלונדינית שלו.

העקבים שלה השמיעו רעש כשהיא החלה ללכת, הישבן שלה זז מצד לצד, גורם לו להרגיש משהו מתחיל להתעורר, ואז סיבוב קל מצידה, שתי טפיחות על הירך, לחישה אחת של ״בוא הנה״, כמעט בלי קול, הוא תוך שנייה מוצא את עצמו לידה. כמו כלב מחונך. מאולף.

היא ליטפה את ראשו, מעבירה את ידה בין השיער המבולגן שלו, ואז שוב, התחילה ללכת, ונעצרה ליד הכורסא הלבנה שהיא אהבה.

חצי סיבוב, ישיבה על הכורסא, שתי טפיחות על הירך- והוא נמצא בין הרגליים שלה.

היא מלטפת את השיער שלו שוב, הם לא מדברים, הם לא צריכים לדבר.

היא לאט לאט פותחת את הרגליים שלה, נשענת לאחור על הכורסא, רגל אחת על משענת יד ימין והשנייה עדיין במקומה, אבל הסוד כבר התגלה.

הוא רואה את זה, את העובדה שבתחתונים האלה אין תחתית. לא באמת. והוא יודע כבר.

יבבה שקטה יוצאת מפיו כשהיא מושכת בשערו כדי לקרב אותו אליה. אל האיזור הפועם שלה. הוא נשבע שהוא יכול לשמוע מישהו קורא לו משם, והוא כבר מוציא לשון כדי להתחיל כשהיא עוצרת אותו, מחזיקה אותו במקום.

״עוד לא.״ היא לוחשת, והוא עוצר, הוא לא יעשה משהו שהיא תגיד לו לא לעשות.

ואז פתאום הוא מרגיש משהו נוגע באף שלו, ולוקח לו בדיוק שתי שניות להבין שזו היד שלה, היד שלה שנדחקת בין הלשון שלו לכוס המתוק שלה, האצבעות הארוכות האלה עם הציפורניים הורודות והמסודרות הן אלה שעכשיו מתחככות בדגדגן שלה, לא הלשון שלו.

והוא שומע אותה נאנחת, הוא יכול להריח אותה, יש לה ריח של סקס ו-ורדים והוא רוצה לטעום אותה, אבל היד שעל הראש שלו מחזיקה אותו במקום, והאצבעות שלה עוברות מהדגדגן שלה אל הכוס עצמו, והיא מחדירה אצבע אחת בזמן שהוא מייבב. הוא רוצה לעזור לה. הוא רוצה להחליף את האצבעות שלה אבל היא לא נותנת לו.

היא גונחת בשקט, היד שלה מושכת קצת יותר חזק בשיער שלו והוא מיילל בתגובה.

והאצבע האחת הופכת לשתיים, והיא כבר לא לוחשת בשקט, היא גונחת בקול, והצליל הזה בשילוב הריח שלה גורם לו לטפטף בבוקסר השחור שלו. והוא רוצה לטרוף. הוא רוצה לגרום לה להשתגע, אבל במקום זה היא משגעת אותו כשהיא מוסיפה עוד אצבע, מתחילה להגביר קצב, השפתיים שלו מתחככות עם גב היד שלה כל פעם שהיא מוציאה ומכניסה, הוא לא יכול לסבול את הקרבה הזו, זה מצב של עינוי, הוא לא רחוק מספיק כדי לראות כמו שצריך איך היא מענגת את עצמה אבל הוא גם לא קרוב מספיק כדי לעשות את זה בעצמו.

היא כבר לא גונחת, היא מדברת, היד שלה מושכת בשיער שלו שוב כשהיא מטנפת את השפתיים הורודות שלה בדיבורים מלוכלכים על מה היא הייתה עושה לו. והוא עומד במקום. מטפטף בשקט. לא יכול לזוז, כמעט לא יכול לנשום.

ואז אנקה. והיא מוציאה את האצבעות שלה ומעמידה אותן מול השפתיים שלו.

הוא פותח את הפה והיא מכניסה שלוש אצבעות, והוא מוצץ אותן, והטעם מסחרר אותו עד שהוא מוציא קולות שלא ידע שהוא יכול להוציא.

ואז האצבעות יוצאות, ועוד משיכה חזקה בשיער, רק שהפעם בכיוון הכוס שלה, והוא לא צריך יותר מזה כדי להחזיק את הירכיים שלה, לפתוח אותה, ופשוט לטרוף.

היא גונחת בקול כשהלשון שלו פוגשת את הדגדגן שלה. העיניים שלה מתגלגלות אחורה כשהוא חופר בתוכה. שותה את הרטיבות שלה, אוכל-לא. טורף. כמו גבר מורעב. וזה מרעיד אותה לגמרי. היא מרגישה את זה מתחיל בגב התחתון ועולה, והצעקות שלה מתחילות להיות רועשות יותר. היא בחורה רועשת, והוא גורם לה להרעיש.

היא סוגרת את העיניים שלה ודוחפת את הראש שלו עמוק יותר. יותר מהר. יותר מהר!. והוא עושה. כמו כלב צייתן. כמו צעצוע. הוא יורד לה עד שהרגליים שלה מתחילות לרעוד. והאצבעות שלה מתעקלות, והיא מושכת בשיער שלו לכיוון הכוס שלה, רוצה אותו עמוק יותר. רוצה לשבת עליו. לזיין לו את הפנים.

והיא גומרת. בפיצוץ. בגניחה חזקה. ברעש גדול. והיד שלה מרפה קלות מהשיער שלו, אבל הוא עוד שם. הראש שלו מונח צמוד- רק למקרה.

למקרה שהיא תרצה עוד. כי הנסיכה הבלונדינית המעצבנת לא יודעת שובע.

והוא? בסך הכל גיטריסט פשוט, שבשנייה אחת הופך להיות הצעצוע שלה.

(אמרתי שאני אתן לטרנד הזה ניסיון.. מי ידע שזה מה שהוא יוציא ממני..)

פיזית מה לא הייתי עושה עכשיו כדי לקבור את הפנים שלי עמוק בכרית ולתת לאיזה נשלט לרדת לי במשך שעות.

אני כל כך צריכה את זה שבאלי למות.

באיזה גיל בדיוק אני אצטרך לשנות את הכותרת של הבלוג מ-״ילדה בת …״ למשהו אחר?

בכל מקרה.

מזל טוב לי.

הלב רוצה לצרוח אבל המוח לא יודע מה להגיד.

הידיים רוצות לכתוב אבל הלב צועק שלא.

המוח רוצה שקט אבל הלב רוצה שלווה.

הלב רוצה שהמוח יבחר אבל המוח עייף. נמאס לו לפעול. אולי הגיע הזמן לתת ללב להוביל.

ואולי- רק אולי- כל מה שאני רוצה זה גוף לעטוף, בחום, באהבה, ושאדע שאני יכולה להניח את הראש שלי מילולית עליך, כמו שאתה יכול להניח אותו פיזית עליי.

את האמת שאני קצת במוד של לשחק.

לשחק איתך, לשחק בך.

לגרום לך להסמיק כשאתה על ארבע.

קצת ללטף לך את הראש, להעביר אצבעות על הלסת ואז על השפה התחתונה, ואז לדחוף פנימה, לתת לך למצוץ קצת, לראות איך אתה נהנה ואז להרחיק, לראות איך הלשון שלך קופצת החוצה כי אתה רוצה עוד אבל פשוט להעמיד את האצבעות שם, קרוב-אבל-לא מספיק, ולראות איך אתה יושב בשקט, מיילל טיפה אבל לא זז, מביע חוסר שביעות רצון אבל בו זמנית מתנהג כמו כלבלב טוב.

לעשות טפיחה אחת על הלשון ולראות איך היא מתקפלת פנימה, כמו כלב מחונך, ואז להוריד את שתי האצבעות אל הקולר ולמשוך אותך אל המיטה, להעמיד אותך על שש כשהראש מופנה אל הקיר, ואז שלוש טפיחות עדינות, אחת על כל יד ואחת מאחורי הראש- כדי לסמן לך איפה לשים את הידיים.

אתה שם אותם בדיוק איפה שביקשתי, ואז שומע נקישה קלה ומבין שזהו, ננעלת, הידיים מאחורי הראש, אתה על שש- אולי על שבע אם לא תוכל להחזיק את הראש גבוה מדי. אתה שומע אותי זזה טיפה, מביאה עוד משהו, נעמדת לידך ואז-

אתה מרגיש רטט, בין הרגליים שלך, מתקרב בצורה מסוכנת לזין הרגיש שלך.

אתה נושך שפתיים, אתה לא יכול לזוז כדי להסתכל, אז אתה רק מרגיש את הצעצוע מתקרב, את המתח של עוד רגע הוא יגע בך ואז הוא מדלג. לא נוגע, עובר למעל, אל הבטן, לא בשביל עונג אלא כדי לבנות מתח.

כדי שלא תדע מתי הוא יגע בך. מתי יגיע רגע ההתפוצצות.

אתה מתנשף, מרגיש את היד שלי זזה יחד עם הצעצוע, נגררת לאורך ירך אחד ואז לאורך ירך שני, פשוט גורמת לציפייה להיבנות, בראש, בין הרגליים.

אתה כבר מתחיל ליילל, אתה פותח את הפה שלך ומתחיל ממש להאנק ששום דבר לא מגיע אליך, לא נוגע בך שם, איפה שאתה ממש צריך, וזה קצת מרגיז, במקום להגיד תודה אתה מתלונן, אז אתה מוצא את עצמך נאנח כשהיד שלי פוגעת בצד אחד של הישבן שלך, מסמנת שם טביעת יד מושלמת, קצת אדומה, עוד לא פועמת, ואתה מיד סותם את הפה שלך אבל המעשה כבר נעשה, ואל טביעת היד הזו מצטרפות עוד שתיים, ואז ליטוף- עדין, עם ציפורן, כדי להרגיע, כדי לעורר את החשק לעוד מגע.

ואז אתה מרגיש את הצעצוע עוזב, ואותך נשאר לבד, וכאילו לא למדת לקח אתה מיד מתחיל להאנק וליילל, ואני נאנחת, כי באמת רציתי שתלמד לקח, באמת רציתי שתהיה ילד טוב, אבל במקום זה, אני נאלצת להצמיד כדור- לא, לא כדור, גאג. בין השפתיים שלך. לקשור אותו ככה שלא תוכל להתלונן יותר. ככה שאולי תלמד להיות ילד טוב.

״חבל״ אני לוחשת לך באוזן, ״ממש רציתי שתגמור.״

והיד שוב מוצאת את מקומה על הישבן שלך, ועוד שתי טביעות יד מוצאות את מקומן, הפעם על הצד השני, ואתה מרגיש ריק נוזל מהפה שלך, כאילו אתה רעב- לעוד, למגע, ללגמור, ללרצות.

אתה עוצם עיניים, מתרכז בתחושה של היד שלי שעוד פעם רק מלטפת, ואז העיניים שלך נפתחות כשהיד יורד מטה, בין הירכיים, תופסת את הזין שלך ומתחילה לזוז שם.

אתה מתפתל, אתה רגיש כל כך אבל אתה לא יכול לצעוק, לא יכול להאנח או לגנוח כמו שאתה רוצה, אתה רק יכול להתפתל ולהרגיש איך היד שלי מענה אותך.

הראש שלך נשמט על הכרית ומיד עולה למעלה כשהיד שלי נעצרת. אתה לא רוצה שאעצור. היית מתחנן על זה אם היית יכול.

היד שלי ממשיכה ללטף, לאונן, לגרות, כמעט לחלוב ממך קולות כשפתאום היא מפסיקה. משאירה אותך דלוק ונוטף ומיוחם. ואתה רוצה לקרוא לי, לשאול למה הפסקתי, להתחנן שאחזור, אולי לקום אפילו ולרדת על ארבע מולי כדי שאבין אותך, אבל אתה לא יכול.

ואני מגחכת, מתכופפת אל האוזן שלך בזמן שהיד שלי מעבירה פס על הגב, שריטה אחת יחידה, אדומה, מהישבן עד לעורף, ואני לוחשת

״באמת רציתי לתת לך לגמור.״

(פתאום שמתי לב שהוא אף פעם לא גומר אצלי, אולי זה פטיש. מי יודע. בכל מקרה- שבוע טוב, מקווה שאתם בחדר סגור;)

באלי אותך קשור, עם הפנים בכרית, הידיים מאחורי הגב, כפות.

באלי להעביר עליך ציפורניים ולשמוע אותך נאנק.

באלי להכאיב לך ולחייך.

באלי לשמוע אותך מבקש ״עוד״ ו״חזק יותר״ על כל ספאנק שאני נותנת לך.

באלי למשוך לך בשיער ולגרום לך להסתכל עליי, ואז להוריד אותך נמוך לרצפה כדי שתרגיש כמה אתה כלבלב.

באלי ללחוש לך שאתה ילד טוב ועושה עבודה מדהימה, ואז לנשוך אותך בכתף.

באלי להעביר את היד שלי על הירך שלך ושתרעד בלי הפסקה, שלא תצליח לסתום את הפה שלך ושאני אהיה חייבת לקשור לך משהו כדי שלא ישמעו אותנו.

באלי לתאר לך בשקט מה אני רוצה לעשות לך, בזמן שהאצבע שלי מלטפת את הכלובים שלך, נוגעת ולא נוגעת בזין הכואב שלך.

באלי לשבת ושתשים עליי ראש, תמצוץ לי את האצבעות ואז תתן לי לחנוק אותך בזמן שאתה מסתכל עליי.

באלי לשאול אותך שאלה, איזה משהו שתצטרך המון זמן להסביר עליו, ואז להעביר את הידיים שלי על כל המקומות הרגישים שלך ולגרום לזה שלא תוכל להיות מרוכז.

באלי למצוא את עצמי מחזיקה אותך, ולתת לך את האפשרות לענג אותי, כי היית ילד טוב, וכי מגיע לך פרס, וכי כוסעמק אתה כל כך יפה שאני מתחרמנת רק מלראות את הפנים שלך.

באלי לנשק אותך, וללחוש לך שאתה ילד טוב, ושאני גאה בך, ולתת לך לנוח.

באלי שתרגיש בטוח איתי, ותיתן לי להשתגע איתך, כי אתה סומך עליי.

באלי אותך. אבל ממש.

(דייאנה שוב במוד כתיבה רנדומלי?? כן. זה נראה ככה.)

בדרך כלל אני לא בחורה של סימנים.

כלומר- אני כן. כשאני זו שנותנת אותם. כשאני זו ששורטת או נושכת או מפליקה.

אף פעם לא קיבלתי סימן, לא בכוונה. לא בטעות.

אבל אולי, לשם שינוי, כשזה אתה…

להסתכל על זה מחזיר לי את התחושה של אותו רגע.

אז אולי אני אתחיל לאהוב סימנים.

אולי.

אם זה ממך.

אם הפדיקוריסטית שלי יודעת שאנשים היו מוכנים לשלם לי בשביל לגעת לי ברגליים באותה כמות זמן שהיא נוגעת.