את האמת שאני קצת במוד של לשחק.
לשחק איתך, לשחק בך.
לגרום לך להסמיק כשאתה על ארבע.
קצת ללטף לך את הראש, להעביר אצבעות על הלסת ואז על השפה התחתונה, ואז לדחוף פנימה, לתת לך למצוץ קצת, לראות איך אתה נהנה ואז להרחיק, לראות איך הלשון שלך קופצת החוצה כי אתה רוצה עוד אבל פשוט להעמיד את האצבעות שם, קרוב-אבל-לא מספיק, ולראות איך אתה יושב בשקט, מיילל טיפה אבל לא זז, מביע חוסר שביעות רצון אבל בו זמנית מתנהג כמו כלבלב טוב.
לעשות טפיחה אחת על הלשון ולראות איך היא מתקפלת פנימה, כמו כלב מחונך, ואז להוריד את שתי האצבעות אל הקולר ולמשוך אותך אל המיטה, להעמיד אותך על שש כשהראש מופנה אל הקיר, ואז שלוש טפיחות עדינות, אחת על כל יד ואחת מאחורי הראש- כדי לסמן לך איפה לשים את הידיים.
אתה שם אותם בדיוק איפה שביקשתי, ואז שומע נקישה קלה ומבין שזהו, ננעלת, הידיים מאחורי הראש, אתה על שש- אולי על שבע אם לא תוכל להחזיק את הראש גבוה מדי. אתה שומע אותי זזה טיפה, מביאה עוד משהו, נעמדת לידך ואז-
אתה מרגיש רטט, בין הרגליים שלך, מתקרב בצורה מסוכנת לזין הרגיש שלך.
אתה נושך שפתיים, אתה לא יכול לזוז כדי להסתכל, אז אתה רק מרגיש את הצעצוע מתקרב, את המתח של עוד רגע הוא יגע בך ואז הוא מדלג. לא נוגע, עובר למעל, אל הבטן, לא בשביל עונג אלא כדי לבנות מתח.
כדי שלא תדע מתי הוא יגע בך. מתי יגיע רגע ההתפוצצות.
אתה מתנשף, מרגיש את היד שלי זזה יחד עם הצעצוע, נגררת לאורך ירך אחד ואז לאורך ירך שני, פשוט גורמת לציפייה להיבנות, בראש, בין הרגליים.
אתה כבר מתחיל ליילל, אתה פותח את הפה שלך ומתחיל ממש להאנק ששום דבר לא מגיע אליך, לא נוגע בך שם, איפה שאתה ממש צריך, וזה קצת מרגיז, במקום להגיד תודה אתה מתלונן, אז אתה מוצא את עצמך נאנח כשהיד שלי פוגעת בצד אחד של הישבן שלך, מסמנת שם טביעת יד מושלמת, קצת אדומה, עוד לא פועמת, ואתה מיד סותם את הפה שלך אבל המעשה כבר נעשה, ואל טביעת היד הזו מצטרפות עוד שתיים, ואז ליטוף- עדין, עם ציפורן, כדי להרגיע, כדי לעורר את החשק לעוד מגע.
ואז אתה מרגיש את הצעצוע עוזב, ואותך נשאר לבד, וכאילו לא למדת לקח אתה מיד מתחיל להאנק וליילל, ואני נאנחת, כי באמת רציתי שתלמד לקח, באמת רציתי שתהיה ילד טוב, אבל במקום זה, אני נאלצת להצמיד כדור- לא, לא כדור, גאג. בין השפתיים שלך. לקשור אותו ככה שלא תוכל להתלונן יותר. ככה שאולי תלמד להיות ילד טוב.
״חבל״ אני לוחשת לך באוזן, ״ממש רציתי שתגמור.״
והיד שוב מוצאת את מקומה על הישבן שלך, ועוד שתי טביעות יד מוצאות את מקומן, הפעם על הצד השני, ואתה מרגיש ריק נוזל מהפה שלך, כאילו אתה רעב- לעוד, למגע, ללגמור, ללרצות.
אתה עוצם עיניים, מתרכז בתחושה של היד שלי שעוד פעם רק מלטפת, ואז העיניים שלך נפתחות כשהיד יורד מטה, בין הירכיים, תופסת את הזין שלך ומתחילה לזוז שם.
אתה מתפתל, אתה רגיש כל כך אבל אתה לא יכול לצעוק, לא יכול להאנח או לגנוח כמו שאתה רוצה, אתה רק יכול להתפתל ולהרגיש איך היד שלי מענה אותך.
הראש שלך נשמט על הכרית ומיד עולה למעלה כשהיד שלי נעצרת. אתה לא רוצה שאעצור. היית מתחנן על זה אם היית יכול.
היד שלי ממשיכה ללטף, לאונן, לגרות, כמעט לחלוב ממך קולות כשפתאום היא מפסיקה. משאירה אותך דלוק ונוטף ומיוחם. ואתה רוצה לקרוא לי, לשאול למה הפסקתי, להתחנן שאחזור, אולי לקום אפילו ולרדת על ארבע מולי כדי שאבין אותך, אבל אתה לא יכול.
ואני מגחכת, מתכופפת אל האוזן שלך בזמן שהיד שלי מעבירה פס על הגב, שריטה אחת יחידה, אדומה, מהישבן עד לעורף, ואני לוחשת
״באמת רציתי לתת לך לגמור.״
(פתאום שמתי לב שהוא אף פעם לא גומר אצלי, אולי זה פטיש. מי יודע. בכל מקרה- שבוע טוב, מקווה שאתם בחדר סגור;)