אף פעם לא אהבתי אנשים שמתחילים איתי שיחה ככה.
למה שתתחיל איתי שיחה ככה? מה זה בדיוק ״אשמח להכיר״?
כן אוקיי, זה אולי המשפט פתיחה הכי נורמלי מבין כל משפטי הפתיחה שקיבלתי, אבל אם להיות כנה- הוא עושה לי חשק לחנוק את עצמי.
למה שתשמח להכיר אותי? מה בי משך לך את העין? מה קרה ל״יש לך חיוך ממש יפה, אני אשמח להכיר אותך״?
למה הפכנו את המשפט ״היי אשמח להכיר״ ללגיטימי?
בלי מחמאה, בלי הסבר, בלי לגרום לי לרצות לדבר איתך עוד.
אתמול דיברתי עם תלמיד שלי, דיברנו על זה שאנשים כבר לא מחמיאים, לא גברים לנשים ולא נשים לגברים.
הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו שהוא צודק. הוא צודק, כי מסתבר שמחמאות זה משהו שצריך להרוויח- וממתי? למה? למה מחמאות זה פרס? מה קרה לזה שזה פשוט גורם למישהו להרגיש טוב אז נגיד לו את זה?
לכולנו יש קינק פרייז בתוכנו, לחלקנו הוא יותר חזק ולחלקנו חלש, אבל בסופו של יום- כל אחד אוהב לקבל מחמאה.
(עכשיו תחמיאו לי על הכתיבה שלי.)