הלב שלי.

"כותבת לך מכתב המרחק ניכר
קר לך שם וגם פה קר
שמעתי שטוב לך אבל אתה חי בשביל שום דבר
בא מישהו עם שיער כמו שלך
דומה אבל לא דומה לך
אין לי מה לומר לך אהובי רוצחי
אני סולחת לך מתגעגעת אליך
תניח לי לנפשי
תניח לי, לאין לי מה לומר לך אהובי רוצחי
אני סולחת לך מתגעגעת אליך
תניח לי לנפשי
תניח לי לנפשי
אני מתרחקת ואתה מאחל לי אושר לרוב
לא מתכוון באמת שיהיה לי טוב
שמעתי שטוב לך אבל אתה חי בשביל שום דבר
שטפנו את עצמנו בזיעה משותפת
הרגשתי איך אני נסחפת
אין לי מה לומר לך אהובי רוצחי
אני סולחת לך מתגעגעת אליך
תניח לי לנפשי
תניח לי, לאין לי מה לומר לך אהובי רוצחי
אני סולחת לך מתגעגעת אליך
תניח לי לנפשי
תניח לי, לאין לי מה לומר לך"

"נראה שמשהו בך נרגע"

"שכבר פחות מטריד אותך"

"את מאפשרת לעצמך יותר"

משפטים שאומרים לי

ממקום טוב, אוהב

שרוצה רק לטובתי

אלה משפטים שנאמרים

על ידי אנשים שאוהבים 

אותי

שבחרתי לשתף אותם

ברגעי השפל והגאות.

הם המקום הבטוח שלי

מה שפעם הוא היה עבורי

וכבר לא

ועדיין

אני משקרת לכולם

בעיקר לעצמי.

הראש מבין

מה שהיה לא יחזור

לא כי אי אפשר

כי הוא לא רוצה

אבל מעדיף להשלות

כי יודע שזה עובד עליי

ובמקרה הזה מבחינתו

לא "יותר טוב כלום מכמעט"

ואולי גם מבחינתי במובן

מסויים.

כל יום אני מתמודדת מחדש

הוא הציע ש"ננסה שוב"

אז הציע.

לכל דבר יש סוף

גם ללב המדמם שלי

גם הוא יפסיק.

לדמם.

"והעולם מונח אצלי על כף היד
אני לומדת ללטף את כל מה שכואב
פתאום אני נזכרת איך לרקוד לבד
בחללים האדישים של הלב"

אני פליזרית

נדיר שמסרבת

נדיר שלא זמינה

תמיד עונה

תמיד מגיעה

אני גם קשה

ומצפה

וכמעט תמיד

מתאכזבת

כמעט תמיד

יוותרו עליי

יישכחו

ישימו בצד

כי זה נוח

אני תמיד שם

בצד

אף פעם לא הייתי

באמת חשובה

למישהי, למישהו

גם לא לעצמי

ואולי

פה מתחילה הבעיה

עכשיו צריכה למצא

את הפתרון

כל פעם כשהוא 

מופיע

צץ

מגיח

חוזר לפזר פירורים

מוודא שהאש הקטנה

עדיין בוערת

אש היא אש

כמו בהישרדות

אש מסמלת חיים

והוא מגיח כל פעם

לוודא שהוא עדיין

מחזיק אותי

ואני כמו שאני

מתמלאת באוויר

מרשה לעצמי לחייך

ושוב נעלם

חוזר לעיסוקיו

הימים עוברים

יום ועוד יום

ויודעת שאראה אותו בקרוב

ושוב, מציבה "דד ליין"

אם עד אז... אז...זה נגמר

הפעם זו הפעם האחרונה

כמובן שזה סתם

משחק שאני משחקת 

עם ומול עצמי

ומפסידה

כל פעם

מחדש

בא לי את החתיכוש

בא לי להזדיין

בא לי שיכאיב

שיחנוק

שיפליק

שיילחש לי באוזן

כמה הכוס שלי

נעים לזין היפה שלו

אוי, כמה שהזין שלו יפה

אבל ברוך שעשני אישה

והזמן הזה בחודש

מתקרב, ממשמש ובא

וזה גבול. שלי.

ובא לי

כלכך בא לי עכשיו

אותו בתוכי

עליי

שנגנח

שנצרח

שנזיע

שנתנשף

סעמק

בא לי עליו.

פרקתי.

בעקבות עקיצה של "חברה" 

מה הופך מציצה ל"טובה"

או ההיפך מה המאפיינים

של מציצה "לא טובה"?

תודה לעונים.

את יודעת מי את. חצופית :)

יש ימים בהם

המחשבות נחות

הכל רגוע

באופן יחסי

מצליחה להתרכז

להסב את תשומת הלב

למה שחשוב באמת

לעיקר ולא לתפל

אבל זה זמני

והמחול המשוגע 

של המחשבות שלי

ישוב לרקוד 

את הריקוד המוזר

של הלב

"שקט, הלילה חודר
אנשים מתקפלים
אנשים משאירים רחובות קרים
שקט, הלילה חודר
אנשים מתקפלים
אנשים משאירים רחובות קרים
קרים, קרים
ואת מתפשטת
משילה עור של נחש
נראית קצת פוחדת
נראית קצת כמו לא אכפת
שקט, הלילה צועק
האנשים מתחבאים
האנשים משאירים רחובות ריקים
שקט, הלילה צועק
האנשים מתחבאים
האנשים משאירים רחובות ריקים
ריקים, ריקים
ואת מתפשטת
משילה עור של נחש
נראית קצת פוחדת
נראית קצת כמו לא אכפת"

הוא כתב לי אתמול

זה שאני כותבת אליו

זה שאני כלכך מתגעגעת אליו

זה שריסק אותי שוב ושוב

ולמרות או אולי בגלל

תמיד חזרתי

גם כשאיימתי לעזוב.

היום לפני חמש שנים

כתבתי לו בפעם הראשונה

אחרי שראיתי אותו על הבמה

פתאום שמתי לב אליו

כי הוא כבר שנים שם

על הבמה.

ואתמול הוא כתב לי

שבועיים מאז השיחה

שהחלטנו שננסה שוב

חיכיתי, כל יום

כל ערב ולילה

אולי הוא יחשוב עליי

אולי הוא ייכתוב לי

ולא התפתתי, לא כתבתי

לא אפשרתי למחשבות שלי

לצאת החוצה

לא נתתי להן תוקף.

התרגשתי כשהשם שלו

הופיע על המסך של הטלפון

הלב החסיר פעימה

הוא תמיד, מחסיר בגללו

זה לא בשליטתי.

הייתה שיחה יחסית קצרה

אני בחרתי לסיים אותה

אחרי שניסיתי להיות 

קרה, קורקטית, עניינית

אבל היו הבלחות של רגש

אני לא מצליחה 

להיות אדישה אליו.

עם זאת

הלב לא פעם בחוזקה כמו פעם

לא נמסתי, לא השתוקקתי 

למוצא פיו

ועדיין, ביקשתי שיקדיש לי זמן

שניפגש, שנסתכל בעיניים

שיוכיח לי שלא סתם

ביקש שננסה שוב

למרות שזה ברור

ואין טעם לקוות.

"לא יודע לומר, מה הולך לקרות

אם זה ריח של סוף

או רק תקופת מנהרות"

שישי היום.