|
|
|
אם הייתי יכולה
לעשות הכל שוב
אולי לא הכל
רק מה שאבחר
מה שמותר
או בעצם
רק את מה
שהיה אסור
אולי הייתי לוקחת
את המילים שנאמרו
מחליפה באחרות
רכות יותר
קשות או ברורות
יותר
אולי לא הייתי מתמסרת
כלכך בקלות
שומרת על הלב
אולי הייתי לוקחת חזרה
את החלקים ממנו שפיזרתי
לכל מי שקרץ לעברי
ואולי, כל מה שהיה צריך לקרות
קרה כי הוא היה צריך.
אסור להסתכל אחורה בכעס
שרה הלהקה ההיא, הבריטית.
אולי הם צדקו
אולי אני טעיתי.
אני שומרת תיעוד של שיחות
בווטסאפ, בפייס, באינסטוש
לא מוחקת
לא משנה עם מי הייתה השיחה
והפעם, מחקתי
נשמתי עמוק
לחצתי על הכפתור
בידיעה שאין
דרך חזרה.
אנחנו קובעים
בסטודיו החדש שלך
סוף סוף
הזמנת אותי
אני מתרגשת
התקלחתי, גילחתי את הכוס
שיהיה חלק ונעים
התמרחתי והתבשמתי.
לבשתי חצאית
וגופיית סבא לבנה
הגעתי לכתובת
מסמסת לו: "אני פה ו...
לא לבשתי תחתונים"
הוא יוצא לקראתי
אני נעמדת במקום
לא זזה
הוא מגיע אליי
מחבק אותי
אני לוקחת את היד שלו
מוצצת ומרטיבה שתי אצבעות
ולוקחת את היד שלו
אל מתחת לחצאית שלי
הוא מחדיר את האצבעות
עמוק לתוכי
אוחז לי בשדיים
מסתכל ישר בעיניים
לוחש לי באוזן
"אל תגמרי"
איזו הרגשה כיפית
שמביעים בך עניין.
בך, במי שאת, במה שאת.
לא בשדיים
לא בכוס
לא בדיבורים שמסתכמים
בדיבור מיני ברמה נמוכה
זה כבר לא קורה
בטח שלא כאן
וגם אם כבר
זה נגמר
לפני שמתחיל
בגללי, בגללו
בעיקר בגללי.
איזה עניין יש בי כבר?
-אין-
"לא רציתי לעשות מזה עניין
כי אחרי הכל אני ביישן
כל כך רוצה לפתוח דף חדש
אבל הגוף חזק והלב חלש"
אפשר לתת את הדעת?
לתופעה המעצבנת, מעליבה
כלכך כלכך פוגענית.
למה אי אפשר או קשה
לנהוג בנימוס
להגיד שלא מתאים
ולהתקדם.
כמו מטומטמת
מחכה לך
שתזכר בי
שתכתוב לי
אליי
ולא.
מנופף בנוכחות שלך
שאראה אותך
שייכאב
כי אתה יודע שאני מסתכלת.
כמו שמירי אומרת:
"אין כבר שום דבר קדוש
בעולם הזה"
סליחה על פרץ המירמור.
חידשתי את המנוי. מותר לי..
קבענו להיפגש , פעם ראשונה
אני יושבת על הבר
מעשנת סיגריה
ומחכה שתיכנס
אתה מאחר קצת
הלב מתחיל לפעום
ותהיה אם זו הייתה טעות
אני נשארת.
הולכת לשירותים
עושה שורה
חוזרת אתה עדיין לא שם.
שתי דקות שמרגישות כמו נצח
הדלת של הבר נפתחת
אני מסובבת את הראש
בעדינות וקולטת שאתה אתה
אתה קולט שזו אני.
מתיישב,
מזמין דרינק
ואנחנו לא משירים מבט.
קמה שוב לשירותים
אתה אחריי, עדיין לא מסובבת את הראש
נכנסת לשירותים
סוגרת את הדלת
ואתה עוצר עם היד
ונכנס אחריי.
בשירותים יש מראה
ולראשונה נפגשו המבטים שלנו
סיבבת אותי אליך
התנשקנו
איזה טעים אתה.
....
אני מתרגשת
הלב שלי פועם חזק
הנשימה נהיית כבדה
שמחה לשבריר שניה
מעזה לחייך
עוברת מחשבה
של
"הוא חשב עליי"
ומגלה שבסך הכל
מנצל אותי
כדי לספר
שהתרגש
בגלל מישהי אחרת.
"אני טיפה פחות"
מישהו מגיע
מביע עניין
שואל
מתפעל
אני מתרגשת
מנסה להרשים
להישמע חכמה
מצחיקה בטעות
אבל בסוף
ודיי מהר
העניין
נגמר
ונעלם כאילו לא היה
אז תוהה
עדיף להימנע?
או להמשיך לקוות
שמישהו ייראה אותי
באמת
ולא ייבהל.
"תאמרו שאני דכאוני ומוזר
אבל יום אחד גם אתם תבינו"
לבד
סעמק
הלבד הזה
מוקפת אנשים
אבל
אני
לבד
בא לי זיון
מלוכלך
מטונף
בא לי לגמור
שוב
ושוב
בא לי סמים
ובא לי לשכח
בא לי להיות
מישהי אחרת
בא לי חום
ורוך
בא לי להרגיש
עטופה
ואהובה
גם אם לא
באמת
שבתות וחגים.
תוהה אם זה יישתלם.
מקווה שכן.
שבת שלום
