|
|
|
כבר שלושה ימים
שיש שקט
יחסי
הכל יחסי.
הציפיה אותה ציפיה
כך גם האכזבה
אבל השקט הזה
יש בו משהו מרגיע.
אני יודעת שהסערה
לא תאחר לבוא
והיא כהרגלה
תכאיב ותשרוף.
אבל היא תחלוף
ושוב יהיה שקט.
עוד חודש וקצת
אהיה בת 40
הצבתי דד ליין.
לי, לך ולמה שפעם היה ביננו.
"הקפה אחרונה, לי יש קשיי נשימה
אני מפסיק לרוץ והולך לפינה
ורואה איך את חלומך את מגשימה"
מסתתר מאחורי מילים גבוהות
מנסה להישמע חכם
רהוט
סבלני וקשוב
אכפתי ולבבי
אתה איש מוזר
קר
מנוכר
ספק שקרן
מתעלל רגשית
נהנה מזה.
הכאב ממך
לימד אותי
כמה אני חלשה
כמה אני חזקה.
אתה יודע מי אתה.
תודה
משקרת לעצמי
שאני לא
שאני לא מחכה
ואני לא מצפה
אומרת לעצמי
אין יותר
זה נגמר
ועדיין.
מוצאת את עצמי
מחכה לו.
שיבוא ויציל אותי"
מכל המכשפות והשדים"
השיר הזה התנגן ברדיו
בדרך חזרה הבייתה.
אני הריי מכירה את השיר
ואת המילים בע"פ
מוזר שבכל תקופה בחיים
מילים מקבלות משמעות אחרת
שונה.
אז הקשבתי, לכל מילה
לכל תו
ובכיתי קצת
כי היא מבקשת שאקשיב ללב
אבל הלב שלי
הוא לא אחד כזה
שכדאי
להקשיב לו.
"Sometimes you wonder
if this fight is worthwhile
The precious moments
are all lost in the tide, yeah
They're swept away
and nothing is what is seems
The feeling of belonging
to your dreams"
אנשים נרתעים ממני
חוששים לגשת
לפנות.
אני קוצנית
חשדנית
סגורה
ביישנית
מקווה שאני לא טועה
שלמרות כל אלה
שחוששים, או סתם מתרצים
שאלה שכן העיזו
זה כי ראו מבעד לשריון
ספויילר
יש שם לב.
"חתול מפלצת או ילדה יפה?"
כלכך כמהה לתשומת לב
שמישהו יביע עניין
וכשזה קורה
אני כלכך מתרגשת,
שעוצמת עיניים.
קוראת כל מילה בשקיקה
מחכה למילה הבאה
מקווה שאצליח לעניין
לרתק, לסקרן.
אבל סופו של כל בלון להתפוצץ
אנשים בוחרים לנהוג בעיורון
כלפיי חוץ.
רואים רק את עצמם.
דואגים לאינטרס האישי
גם אם במחיר שהצד השני
ייפגע, מה זה משנה
הוא חסר משמעות.
כמו השיר:
"ואני הטיפשה, לא הקשבתי ללחן
כי רציתי לטעום מהכל בחיים"
דיי דיי.
כמה עוד אכתוב
שהלב שלי שבור
שאני מטומטמת וטיפשה
שאני לא מצליחה להתנתק
אבל גם כשמנסה לחבר
הצד השני מנתק
בלי למצמץ
בשניה שמבין
כמה סדוקה אני.
יש בי גם שמחה
יש לי המון רגעים של אושר
ןחיוך
אבל העצב...העצב....
איך שומרים על הלב?
שלא ייפתח למול כל אחד
אבל בו זמנית צמא שייראו אותו
איך לא מתמסרים
לכל מי שמעז להביט
לכל מי שמחייך, כי הריי
החיוך מזוייף
מסתיר אינטרס מאוד ברור
איך שומרים עליו
על הלב הזה
שיפסיק להישבר
להתרסק ולהבריא
ואז חוזר חלילה
כמה מורכבת התקשורת
בין שני אנשים
בין שני לבבות.
"איך אני שוב נופלת לשם
מסתכלת במראה
אותו פרצוף ולפעמים
רוצה להיות לרגע מישהו אחר
בלי לנסות ולהבין את העולם
להיות טיפשה ורק להיות
אבל במקום לדבר
אני בורחת מעצמי
בורחת מאמת
לפעמים מכמה
אני מעדיפה לשתוק
אני מעדיפה לשתוק
אנשים לא באמת יודעים
מהי משמעות מילה
הם מבקשים להשמע חדי לשון
יודעי דבר שמבינים
ומדברים ומדברים ומדברים
ומדברים ומדברים
כדי למלא את החלל
לברוח מעצמם
לברוח מאמת
לפעמים מכמה
אבל אני מעדיפה לשתוק
אני מעדיפה לשתוק"
אני מנסה, בחיי שמנסה
אבל זה חזק ממני.
איך הוא מעז
לכתוב לי בנונשלנט
בטבעיות
כאילו זה ברור מאיליו
שאני שם כדי לשמוע על אחרת
בזמן שמתחמק
מלדבר עליי, עלינו.
אני חלשה
סמרטוטה
חסרת עמוד שידרה
מולו
הוא יודע, מבין
ןמנצל את זה בכל הזדמנות.
אני אשמה. שלא ייתקבל רושם אחר.
פרקתי.
