|
|
|
"עייף אותי הרגש צער עמוק
אני כבר כמעט נורמלי
השיר הזה הוא מים
השיר הזה הוא צחוק
השיר הזה די בנאלי
יש בך משהו שונה
משהו לא דומה
נזהרתי מלגעת פחדתי לראות
חששתי מחום שפתיה
עכשיו אני אפטי
עכשיו אני תינוק
עכשיו אני כבר יודע
יש בך משהו שונה
משהו לא דומה"
אני לא אוהבת את עצמי
לא מספיק
לא כמו שמגיע לי
ומי קובע כמה זה מספיק?
ומי אמר שמגיע לי?
מעטות הפעמים
שאשפוט את עצמי לכף זכות
שאחמיא לעצמי
אזרוק מילה טובה
אני אקטין
ואשפיל
אעליב
ואזלזל
במי
במה שאני
רק שאתה, עושה את זה יותר טוב.
לא משנה
באיזה מילים אבחר
להשתמש כדי לבטא
את הכאב
כאב שאתה גרמת לי
כאב
שאני אפשרתי
לך לגרום לי
לא משנה
באיזה מילים אבחר
להשתמש כדי לבטא
את הכעס
שאני מרגישה
כלפיך
לא משנה
באיזה מילים אבחר
להשתמש כדי לבטא
את הרכות שבי
שקשה לראות מבחוץ
אבל אתה. אתה. אתה.
ראית מבפנים.
לא משנה
אתה כמו טפלון
שום דבר
לא נדבק, לא נוגע
אתה
אפס
קטן
שקרן
מניפולטיבי
שחצן
נרקסיסט
פחדן
צבוע
נצלן
ועדיין
הלוואי
והיית רואה
אותי.
שואלת את עצמי
עוד שאלה שכנראה
לא אקבל עליה מענה.
"אני טס ביום שני
ננסה לקבוע כשאחזור"
חזרת? לא חזרת?
תכתוב כשתחזור?
לחכות? עד מתי?
להכין עוד נוסח
להודעה קורעת לב
שתוציא אותי
עוד יותר
קטנה ומטומטמת
יעזור אם אשפיל את עצמי
יותר ממה שכבר?
בא לי להתרגש
בא לי להרגיש
בא לי לגעת
להתנשק
להתחבק
לצחוק
בא לי שיביעו בי עניין
יביעו סקרנות
בא לי סמים
בא לי אלכוהול
בא לי לא להיות
בא
לי
אותך
אבל בדיוק נגמר המלאי.
"כלוםלאקורהפהכלוםלאקורהפה"
חזרתי חרמנית
מסטולה
עייפה
וכלכך חרמנית
מרגישה שהתחתון רטוב
שוקלת
ללכת לישון
או לגעת ולספק
את עצמי
הבית שקט
כולם ישנים
נשכבתי על הספה בסלון
התחלתי לגעת
מיששתי את עצמי
את השדיים
הפטמות שישר הזדקרו
ליטפתי את הבטן
וירדתי לעבר
הכוס שסימן לי
שהוא צריך מגע
דחפתי לעצמי אצבעות
חזק
עמוק
מרגישה שהרטיבות
מתגברת
יד אחד עסוקה בדגדגן
השניה דוחפת שתיים
שלוש אצבעות
ואסור להרעיש
אסור שיישמעו
וזה מגרה אותי עוד יותר
כשאני שכובה על הספה
עם חזה חשוף
רגליים פסוקות
לרווחה
גמרתי
הלוואי שהיה מי
שיחבק בשניה
שאחרי
שנגמר.
מה יהיה ביום שאחרי?
שכבר לא ארגיש
שלא אחשוב עליך
שאראה אותך
והבטן לא תתהפך
איך זה ירגיש
לישון לילה שלם
בלי להתעורר
רק כדי לבדוק
אם אולי כתבת
אם חשבת עליי
בטעות
במקרה
אני מפחדת
מהיום בלעדיך
ומהיום שאחריך
עד שייגמר לי הקול
עד שיישרוף הגרון
עד כלות נשמתי.
זה יעזור?
להפיג את המועקה
התמידית שתקועה
כמו אבן במשקל 100 טון
על החזה?
אצליח לנשום לרווחה
לא אפיח אנחת הקלה
שלא באמת
מקלה
אני אוהבת
להתמסטל
לרחף
לשכח קצת
לחייך בלי להרגיש
אשמה
להתמסר
להרשות לעצמי
בלי להרגיש חרטה, או חרא.
אבל ההשפעה חולפת
הבועה מתנפצת
כמו בועת סבון
והכל חוזר לקדמותו
