לפני שנתיים. יום רביעי, 15 בינואר 2025 בשעה 15:24
הלב שלי.
נתתי לו הכל, חשבתי שגם הוא העניק חזרה.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
לפני שנתיים. יום רביעי, 15 בינואר 2025 בשעה 8:53
תוהה
כלכך הרבה אנשים
עוברים לי בראש
חוצים את קווי המחשבה
הדימיון
חלקם עוברים
דרכי
ליידי
לצידי
חלקם פשוט עוברים
מעליי
או דורכים
האם אני גם?
עוברת במחשבות?
למישהו?
למישהי?
לפני שנתיים. יום רביעי, 15 בינואר 2025 בשעה 7:39
אני
פינג'אן
מילים ולחן: טל פליישר
אני החלטתי לברוח,
החלטתי לשמוח,
החלטתי ללכת רחוק
ולחזור אל עצמי.
החלטתי לפרוח,
החלטתי לזרוח,
החלטתי לנבול בעצמי
מתי שאני רוצה
יש לי מקום
רואים כאן הכל קצת יותר ברור
רואים את הכוח בסתם לקום ולברוח
החלטתי לצמוח
מעצמי
החלטתי לסלוח
גם לי
הייתה את הזכות להתקדם
אבל גם את הזכות לסגת
זו המלחמה שלי
אני בוחר את הדרך
הזמן מאיר על הכל
שמישהו אחר יכתוב את הסיפור
היום יש לי מקום
רואים כאן הכל קצת יותר ברור
רואים את הכוח בסתם לקום ולברוח
אני החלטתי לשקוע,
החלטתי לשמוע
קולות שקוראים לי
אני
נראה לי בכיתי קצת יותר מדי
נראה לי שתקתי בזמן שרציתי לצרוח
הזמן מאיר על הכל
שמישהו אחר יכתוב את הסיפור
היום יש לי מקום
רואים כאן הכל קצת יותר ברור
רואים את הכוח בסתם לקום ולברוח
אני החלטתי שנוח לי
לברוח, לשמוח, ללכת רחוק,
לזרוח, לפרוח, לשמוע קולות,
לשקוע, לצרוח, לחזור לעצמי,
החלטתי שנוח לי
היום
לפני שנתיים. יום שלישי, 14 בינואר 2025 בשעה 15:08
אני לא יודעת לוותר
בלב שלם
לשחרר
להניח
להרפות
מעדיפה להילחם
עד זוב דם, לב
עד שנגמר האוויר
ואז כששום דבר לא עובד
ההדחקה קיקס אין
מתי יילחמו עליי
שאשאר
שאהיה
מתי לא אצטרך
את הלחימה
את ההתעקשות
את האישור החיצוני
מתי אהיה שלמה
עם עצמי
סעמק!
לפני שנתיים. יום שלישי, 14 בינואר 2025 בשעה 14:27
פתאום
הלב שלי דופק
מהר
חזק
ממש אפשר לראות
את החזה
זז מעוצמת הדופק
זה כואב
זה מקשה על הנשימה
כמו התקף חרדה
כל מה שנאגר
בנפש
מקבל צורה
חיים
מתי יהיה לי שקט
נחת
רוגע
שלווה
בוקר אחד של צלילות דעת
לילה אחד של שינה נעימה
חלומות טובים
נעימים
לפני שנתיים. יום שלישי, 14 בינואר 2025 בשעה 7:24
שאלתי את עצמי
התשובה האוטומטית
היא שהדייר של הלב
או יעיף אותי קיבינימט
וייגאל אותי מייסוריי
או שיחזור ויילחם עליי
(ריאלטי צ'ק: לא יקרה)
אז מה בעצם?
לרדת 3-4 קילו
שמישהו ייחשוק בי
אבל ממש
ירצה אותי
לענג אותי
להתענג ממני
לגרום לי להרטיב
מעצם המחשבה
עליו
שנוכל להתגנב באמצע היום
לקוויקי
שיישלח לי הודעה
שחושב עליי
שייגרום לי לנשוך את השפה
בא לי להרגיש שווה
מול עצמי
מול מישהו אחר
בעיקר מול עצמי
בא לי פשוט
פשוט
בא לי
לפני שנתיים. יום שלישי, 14 בינואר 2025 בשעה 2:13
אתה יודע הכל
את הטוב
את הרע
את המלטף
את המכאיב
ובוחר
כל פעם מחדש
גם אני בוחרת
שוב
ושוב
ושוב
אבל יגיע הרגע
שלא אבחר
או שאבחר
אחרת
בעצמי.
"אהובי, רוצחי,
אני סולחת לך, מתגעגעת אליך
תניח לי לנפשי"
לפני שנתיים. יום שני, 13 בינואר 2025 בשעה 5:54
לפני שנתיים. יום שני, 13 בינואר 2025 בשעה 5:01
נשברתי אתמול בלילה
מגעגוע
מכאב
הפעלתי חזרה
את החשבונות ברשתות החברתיות
בשבילי
בשבילו
אבל כמו כל בלון
או בועת סבון
בסוף זה מתפוצץ
הוא לא כתב
הוא לא ייכתוב
הוא לא שם לב בחסרוני
ולא שם לב
בהימצאי
אני שקופה
אני בלתי נראית
אני חלשה
אני מודעת
ולא בטוחה
אם זה טוב
או לא
המודעות
אבל היא שם
אני רוצה שייגמר
רוצה לסגור את הפרק הזה
ולהשאיר את כל זה
כזכרון.
"ושום דבר לא קרה"
לפני שנתיים. יום ראשון, 12 בינואר 2025 בשעה 18:13
זה חזק ממני
זה מכה כמו
אגרוף בבטן
הגעגוע
לתחושה
למילים
לחיוך
אליו
אליי
אלינו
געגוע
למשהו
שלא יחזור
לעולם