|
|
|
אני שונאת הגדרות
מעדיפה שלא לחפש
מעדיפה למצא
להימצא.
אני לא בדסמית
אני לא נשלטת
אבל מהרגע שאכנס
לחדר
אני שלך
אני זונה
אני כלבה
מטונפת
מזוהמת
רטובה
אחת כזאת
שסטירה מחרמנת אותה
פליק בטוסיק
צביטה בפטמה
לפיתת הגרון
תוך כדי זיון
חזק
אגרסיבי
רועש
גועש
להרגיש את הכוס
נוזל
את השפיך החם
על הפנים
על הגוף
סעמק!
למה אני לא מצליחה?
מה אני עושה לא בסדר?
איפה טעיתי?
איפה שגיתי?
בא לי להתרגש
בא לי להזדיין
בא לי שייכאב לי
הגוף
הכוס
הישבן
בא לי להרגיש
דופק מהיר
זיעת גוף עירום
מבט זימה
להתנשף
חיוך מסופק
לטעום זין
שייטעם את הכוס שלי
שיחדור אליי
עם הלשון
עם האצבעות
עם הזין
למה הכל מסובך
למה אני
אני
פרקתי
אני תוהה
ומצד שני
יודעת בוודאות
איזה מצב מוזר
שיש איזון
בין
התהיה הלא מודעת
לעובדות שאי אפשר להתעלם
מהמשמעות שלהן
הוא לא חיפש אותי
לא תהה לאן נעלמתי
הכל יישאר אותו הדבר
עד שאהיה מספיק
חזקה
כדי לעשות את הצעד
המתבקש כלכך
עד שאבין
שהכאב התמידי
שאני חיה איתו
יום
יום
ייגמר
אם רק אפסיק לפחד
אם רק אסכים להודות
להבין
להפנים
שאין לי כבר מה להפסיד
זה מת
ואין דרך חזרה.
It
Is
What
It
Is
כמה שאני אוהב
מילים ולחן: עברי לידר
בשפתיים הרכות בפנים החלקות
ברוח חזקה במכונית חונה
היא שרה לי שירים, עכשיו ירח נעלם
מהיום זה שנינו מול כולם
וכמה שאני אוהב, אני רוצה גם משהו אחר
וכמה שזה עושה לי טוב
אני אחר כך לא זוכר
מצמיד את השפתיים לחלון הראווה
ורוצה את הרכבת שתביא לי אהבה
מצמיד את השפתיים לעוד נשיקה
אחת.
בגוף החם בהרגשה שזה נכון
או בהחלטה רגעית שאין בה הגיון
במכתב אחד שחור על דף לבן
שמהיום זה שנינו מול כולם
וכמה שאני אוהב....
כי אין לי צורך במכונית בשביל לכתוב שירים
ואני לא צריך טובות שיעשו לי אחרים
גם אין לי צורך בגג בשביל למנוע גשם
וזאת לא אשמתי ואני לא אשם
אני צריך רק אהבה אני צריך את היד
שתלטף אותי בחושך וכשאני לבד
רוצה להיות אחד שיש לו כמה חברים
שלא צריך תירוץ להסתובב עם אסימונים בכיסים
שמעתי את הביטוי
כשציפיתי באנטומיה של גריי
ולא התעמקתי בו
אבל לאחרונה אני
יותר ויותר מבינה
שאין לי person
אין לי חבר/ה
שהם "שלי"
שתמיד יהיו
לא משנה מה
תמיד יהיה איזה
סדק קטן
שיימנע מהמשמעות
של "my person"
להתקיים
אני פאקיניג
ל ב ד
מוקפת אנשים
משפחה
ילדים
אבל
ברגע האמת
ברגעים הקשים
הכואבים
השמחים
המאושרים
אני פאקיניג
ל ב ד
וכמו ילד קטן
שממצה צעצוע
זורקים אותי
על הרצפה
וממשיכים
לצעצוע הבא.
זה קל
לתת עיצה
הסבר
זווית שונה
פרשנות
לסיטואציה
לסיפור
של מישהו אחר.
הכל נראה
הרבה יותר פשוט
הפתרון מוגש
על מגש זהב
רק להושיט
את היד
אבל זה לא נכון
עבור האדם
שבתוך הסיטואציה
שהוא הגיבור
בסיפור
הנושא, הנשוא
הדמות הראשית
"מה שרואים מכאן
לא רואים משם"
תחסמי, שחררי, תביני כבר
הוא לא רוצה
לא מעוניין
לא שווה אותך
את טובה ממנו
הוא אפס
נרקסיסט
אגומניאק
הכל נכון
הכל אמת
אין מקום לוויכוח
אבל נכונות המידע
לא הופכת את הביצוע
לקל או אפשרי
יש פה לב
פועם, מדמם
יש פה ראש
חכם
חריף
עובד מתפקד
אבל הלב
פצוע
חלש
וכלכך מחפש מזור
מרפא
רגע שקט
נחמה
אוויר
החלמה
אפשרות הבחירה קיימת
אבל הביצוע המימוש
פשוט לא מתאפשר
ברביעי ראיתי אותו
את הדייר של הלב
על הבמה
כתבתי לו
שאני מסתכלת עליו
שיידע
חשבתי, בטיפשותי
ספק תמימותי
שזה יזיז משהו
שיביע שמחה
שאני שם
שנוכל לתת חיבוק
אחרי כלכך הרבה זמן
אבל במקום
הוא ענה ועדכן
שהילדה ההיא, גם שם
זה ריסק אותי
אבל גם חיזק
הייתה התכתבות לא נעימה
בסופה אמר שמרגיש
שאני "קרבית"
שנמשיך למחרת
(לא באמת הריי)
כתגובה
השבתתי את האינסטוש
והפייסבוק
שלא נוכל לתקשר
ספק אם ניסה
לכתוב ופתאום
לא מצא אותי
ספק אם בכלל ישים לב
בסופו של דבר
אני "נענשת"
גם מהיחס שלו
גם מהניתוק
(אני טוש ואני מכורה לרשתות חברתיות)
אני פאתטית
עלובה
וחלשה
הכאב הזה
מועיל
הוא מביא לי את האמת
המרה, הכואבת
המכוערת
ישר לפנים
ישר ללב
אני אצליח לקום
אצליח לחזור "לראות" שוב?
את מי שאני
את מה שאני
את החסרונות
את היתרונות
את הלב
את הנפש
אצליח לשמר?
אצליח לשפר?
יבוא יום
שאתעורר ולא אחשוב
על הדייר שבלב
הדייר הזה שמרסק
הורס, בוזז, משמיד
כל חלקה טובה
שעוד נותרה
לא מגיע לו אותי
לא מגיע לי אותו
אני חוטפת
מכה
ועוד מכה
עוד בועה שמתפוצצת
עוד אגרוף לבטן
עוד אכזבה
לאוסף.
זה חייב לקרות
זה חייב להיגמר
אני חייבת לצאת
מזה.
