לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הלב שלי.

נתתי לו הכל, חשבתי שגם הוא העניק חזרה.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
לפני שנתיים. יום חמישי, 9 בינואר 2025 בשעה 12:12

שוב הוא חירבן עליי
שוב זרק עליי זין
שוב היה מי שהוא
ואני הסמרטוטה שאני
שמישהו יעשה עליי כישוף
שיסיר את הדיבוק הזה ממני

 

 

סעמק!

לפני שנתיים. יום רביעי, 8 בינואר 2025 בשעה 20:20

קצת מתביישת לכתוב

את הפוסט הזה

אבל חייבת לפרוק

לשחרר

לגרום לזה להיות אמיתי

ולהתמודד דרך המילים.

 

אני ובעלול

בתקופה לא להיט

הוא עם מצבי רוח

עסוק ב"להעניש" אותי

בשתיקה

או 

אדישות

עד שהזין שלו עומד

זה נשמע נורא

אבל זה לא כל

או אפילו

חלק משמעותי

מהאדםשהוא

(תנו לי קצת קרדיט אם אפשר)

 

הייתה את הפעם שלקח 

בלי לבקש

הייתה את הפעם שפשוט היה כן

והציע "סקס"

ואתמול בלילה

נכנסתי למיטה הרבה אחריו

אלתשאלושאלותלאתשמעושקרים

ונרדמתי.

אחרי שעה או קצת יותר

הוא מנסה להעיר אותי

ואומר:

"אני ממש צריך אותך, אני ממש חרמן"

 

בזמנים רגילים

הייתי זורמת בכיף

נהנת אפילו

אבל כשאנחנו בתקופה

כלכך לא טובה ביננו

אין את הפריווילגיה הזאת

של להעיר אותי כי עומד לך

זה לא מעניין אותי

אני לא חושקת בך כרגע

ולא..לא אבזבז על זה

שעות שינה

 

לא הגבתי

עשיתי עצמי ישנה

והוא מילמל: " טוב, לא משנה, אני אעשה ביד"

בצורה מאוד מעוותת נהנתי מזה

זה היה ניצחון קטן עבורי

ביני לבין עצמי

אולי דרך זה

דרך הזין

הוא יעריך ויבין שלא 

חסין

 

בשביל כבוד צריך לעבוד.

 

פרקתי

 

 

בבקשה, בלי תגובות מנחמות או מרחמות

יש לי בעל שהוא אדם טוב ואוהב אותי

אבל יש קשיים אחרים.

 

לפני שנתיים. יום רביעי, 8 בינואר 2025 בשעה 11:57

זה מהמם

איזה כיף שסוף סוף הסתדר

לי ולחתיכוש'

היה מחרמן

היה מספק

אגרסיבי מספיק

ועדין לרגעים

איזה כיף

שהכוס כואב

הפטמות שלי

שינו צבע

מצב שגם 

בטוסיק נותרו עדויות

 

חרא של הרגל?

לא בטוחה ;)

 

לפני שנתיים. יום רביעי, 8 בינואר 2025 בשעה 4:45

כבר כמה ימים

שחתיכוש מציע שניפגש

ואני לא פנויה בזמנים שמציע

אתמול הציע

ושוב סירבתי בנימוס

מחוסר זמינות

לא רצון

אז החלטתי

אכתוב לו עוד שעה:

"בשעה 14:00 הופכת לאמא

אשמח לקבל זין לפני"

 

תחזיקו לי אצבעות?

לפני שנתיים. יום שלישי, 7 בינואר 2025 בשעה 10:07

יש יום בשבוע

שבמשך שעה שלמה

אני לבד

רק אני, עצמי, שמיים

וציפורים מצייצות

לכאורה שעה קסומה

רגועה, שלווה

שעה שבה אני יכולה

צריכה, אמורה

להרפות

להניח לנפש

לנשום

אבל אני כמו שאני

לא מסוגלת

והזמן הזה

הופך להיות

קשה מנשוא

המחשבות מנצלות

את ההזדמנות

לחשוב על כל מה

שלא צריך

על ההוא המתוק 

שהכיר לי את המקום הזה

על ההוא שלא חזר אליי

על חתיכוש מהבר

על זה שהיה פה 

הלך, חזר ושוב

החליט להשתבלל

וכמובן, על הדייר

שהתנחל לי בלב

יש סיכוי שאראה אותו מחר

יש סיכוי שלא

אבל מה אם כן?

האם כל העבודה שעשיתי

בלבנות מגן, חומה

שכבת הגנה

הכל יירד לטמיון?

שוב תהיות, שאלות

אגו מול לב

להגיד משהו? לא להגיד?

רק להודות?

וזה בכלל מוקדם מידי

...

 

"הכל יכול לקרות"

 

לפני שנתיים. יום שני, 6 בינואר 2025 בשעה 5:03

אני לא יודעת להיות 

"חצי"

חצי אישה

חצי רעיה

חצי חברה

חצי עובדת

חצי בן אדם

 

אם כבר אז כבר

אני נותנת הכל

פיזי, נפשי, חומרי

בלי אגו

בלי משחקים

או שכן או שלא

אין אמצע

אין שטח אפור

 

ועכשיו

עם הדייר שהתנחל לי בלב

שצץ פעם בשבוע

או במשך יומיים רצוף

אני מוצאת את עצמי

"חצי"

האגו מתעורר

מבקש לקחת תמושכות

לנהל אותי

 

השיחה האחרונה

(לפני שבוע וחצי)

הסתיימה בהימור שלי

שנדבר שוב בעוד חודש

התעקש שלא ופתח "התערבות"

אתמול כתב

 

והלב אומר: "טוש, הוא חשב עלייך"

האגו אומר: "טוש, אל תיהי סתומה, אל תפלי

למלכודת הזאת. הוא כתב כדי שלא להפסיד

בהתערבות, כתב כדי לנצח". הוא לא באמת חשב

עליך

 

ואני באמצע

בין הלב, לאגו ולדייר שבלב

ונזכרת בשיר של עברי לידר ותוהה

"יותר טוב כלום מכמעט?"

 

לפני שנתיים. יום ראשון, 5 בינואר 2025 בשעה 4:55

לאחרונה אני חושבת

שבא לי להתנסות

בשלישיה.

אני, אישה ועוד גבר

בפנטזיה שאני מדמיינת

הכל זורם ומהמם

קולות של גניחות

ואנחות הנאה

של הפלקות בישבן

אבל יש לי מחסום

אני לא חושבת

שמסוגלת לרדת לאישה

אגע, אמשש, אשחק

בדגדגן ובפטמות

אהנה מהמגע שלה

מהמראה של הגבר מזיין אותה

אתחרמן מהבעת הפנים

שלה, שהיא מקבלת את

הזין שלו חזק לתוכה

יודעת שזה יגרה אותי

ידליק, ירטיב

יכולה ממש לראות

את הסיטואציה

אבל אולי זה 

טוב לדמיין, לפנטז

לא כל חלום

נועד שנגשים אותו

או שאולי

כן?

 

**למען הסר ספק

אני רצינית, אשמח.

אולי

לפני שנתיים. יום שבת, 4 בינואר 2025 בשעה 11:55

השעה 16:00

אני בעבודה

הודעה מחתיכוש' מהבר:

"היי, אני לבד בבית

אולי תבואי לקטנה?"

קצת מופתעת לקבל הודעה כזאת

פתאום באמצע היום

סירבתי.

הוא המשיך:

"בואי, עומד לי ממש"

בנתיים אני בודקת מה המרחק מהעבודה

לבית שלו, 20 דק'.

אני: " מה, אני אבוא ככה, מהעבודה? "סרחה"?

הוא: "בואי, אני אשטוף אותך

ורק אז אפרק לך ת'צורה"

נושכת שפתיים, מתלבטת לשניה

"טוב, אני יוצאת עכשיו"

הוא: " בואי כבר! ותיהי מוכנה"

 

הגעתי אליו, בהלם קצת

שזרמתי עם כל העניין

הוא השאיר את הדלת לא נעולה

נכנסתי, הוא יושב בסלון

ערום, נוגע בזין היפה כלכך שלו

ואומר לי: "את עדיין לבושה והזין שלי לא בתוכך" 

אני לא אומרת מילה, מניחה את התיק

מורידה את הבגדים וניגשת אליו

יושבת על הברכיים ומכניסה את הזין שלו לפה

אני אוהבת את הזין שלו, הוא חלק ויפה וטעים

הוא נאנח, גונח, מלטף לי את הראש

עד שפתאום, מושך לי בשיער

משכיב אותי על הספה

מפשק את הרגליים שלי

מזיין אותי עם האצבעות שלו

"אני אוהב את הכוס שלך, הוא כלכך נעים"

"תזיין אותי" ביקשתי תוך כדי שגונחת מהנאה

"תסתמי"! אמר וסטר לי. 

הוא המשיך בשלו והוסיף לדחוף את האצבעות שלו

לתוכי עד שגמרתי.

סיבב אותי על הבטן והכניס את הזין שלו

אני אוהבת שמזיינים אותי חזק

לשמוע את הביצים נוגעות בגוף שלי

להרגיש את הזין נכנס ויוצא מהכוס הרטוב שלי

הוא ממשיך. "איזה זונה את, זונה שלי"

אני גונחת ונאנחת, שולחת יד ומשפשפת

את הדגדגן

"לא לגמור!" את תחכי בסבלנות זונה.

סיבב אותי אליו, הסתכל עליי

"אני רוצה לגמור על הפרצוף שלך" בזמן שאת מגמירה את עצמך.

וכך היה. גמרנו ביחד, השפריץ עליי את כל כולו

ואני גמרתי בזעקה של הנאה.

 

45 דקות בדיוק

45 דקות של זיון

45 דקות ששכחתי

45 דקות שהסתיימו ברגע שיצאתי מהדלת

וחזרתי למציאות

 

לפני שנתיים. יום שישי, 3 בינואר 2025 בשעה 12:51

נפלתי

ופשוט לא מצליחה

לקום.

 

מנסה להתנחם

בזיונים חסרי משמעות

לילות ארוכים

משני תודעה

מעט שעות שינה

המון בכי

 

הלכתי לאיבוד

ואני לא מוצאת

את הדרך חזרה

הבייתה

להרגשת השייכות

לחברות

לחיבוק

לרגש

לחום

להרגשת הבטחון

להרגיש פחות לבד

לידיעה שיהיה 

מי שייתפוס

כשאפול

 

אבל אסור לי ליפול

אסור להראות חולשה

אסור לבקש

אסור לצפות

שומדבר לא שלי

גם מה שנדמה לרגע

שכן

הרגע קצר

ומסתיים מהר

 

מתגעגעת לשיחות עמוקות

ניסיון לקלף עוד שכבה

ממני, ממך, מאיתנו

אבל אין אותך, אין אותנו, מעולם לא היה

בעיקר 

אין אותי.

 

 

לפני שנתיים. יום שישי, 3 בינואר 2025 בשעה 4:03

נפתח מועדון חדש

הוזמנתי

ידעתי שחתיכוש מהבר יהיה שם

כל השבוע

פינטזתי

דמיינתי

איך אנחנו מחליפים

מבטי זימה

מפלרטטים

מפשיטים בעיניים

שולחת לו הודעה: "מחכה לך בשירותים"

הוא מגיע תוך כמה דקות

שמרגישות כמו נצח

נכנסים לתא

מתנשקים

נוגעים

הוא מכניס את היד

לכוס שלי

אני גומרת

לוחשת לו באוזן: "תודה"

ויוצאת. 

 

מזל שתמיד אפשר לדמיין.