לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הלב שלי.

נתתי לו הכל, חשבתי שגם הוא העניק חזרה.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
לפני שנתיים. יום רביעי, 1 בינואר 2025 בשעה 14:45

אני אדם מדחיק

מחשבות

רגשות

נושאים שמטרידים

אני בוכה

צורחת

נושמת

משחררת

ודוחפת עמוק

עד לעומק שהנפש כבר 

לא מגיעה לשם.

 

לפעמים, זה מחלחל

לפעמים זה נשאר מודחק

לפעמים זה צף, עולה

ואז, אין ברירה

צריך להתמודד

 

הייתה פעם אחת

בכל השנים שלנו יחד

שהוא לקח בכח

לא שאל

לא הקשיב

לא תהה

פשוט לקח

הוריד את המכנסיים

הוריד את התחתונים

נשכב מעליי

וזיין אותי

פשוט זיין אותי

 

שתקתי

לא הוצאתי הגה מהפה

לא בכיתי

לא רעדתי

לא נגעתי

לא נשמתי

לא גמרתי

הוא

גמר

 

משהו בי מת באותו הלילה

משהו בי נסדק

משהו ביני לבינו

התמוטט באותו הלילה

מעולם לא דיברנו על זה

לא התמודדנו

אני לא התמודדתי

אולי ככה עדיף

 

לפני שנתיים. יום שלישי, 31 בדצמבר 2024 בשעה 16:34

אני אחת שמאמינה

סומכת

בוטחת

מתחילה עם האדם שמולי

במדרגה הכי גבוהה

במקסימום

מפה אפשר רק לרדת

נפגעת

נשרטת

בוכה

מתמרמרת

כועסת

סולחת

לא שוכחת

והאמון נסדק

ונקודת המוצא מעכשיו

שהכל מבוסס שקרים

הסתרות

מילים שמרמזות

אני מבינה

אני מרגישה

סמרטוטה

אבל לא טיפשה, לא מטומטמת

 

*מוגש כשירות עבור מי שמוצא זאת רלוונטי*

 

You know

I know

Dont we all

?

 

לפני שנתיים. יום שלישי, 31 בדצמבר 2024 בשעה 16:27
לפני שנתיים. יום שלישי, 31 בדצמבר 2024 בשעה 4:59

הוא הגבר של החיים שלי

החצי שלי

אב ילדיי

הכל

משהו קרה לו

בינו לבין עצמו

בינו לביני

הוא לא מתקשר

לא מדבר

אוגר בפנים

מציג מצג שווא

שהכל בסדר

עד שפתאום כבר לא

ומוצאת את עצמי

חסרת אונים

חסרת כלים

חסרת אנרגיות

חסרת כוחות נפשיים

להתמודד

החלטתי לשנות גישה

להיות אדישה

להיות נוכחת

לעשות מה שצריך

ולא ליפול לזה

לא להישאב

 

הלילה כשחזרתי מהבילוי

נכנסתי למיטה

והוא פשוט שאל: "את מעוניינת אולי בסקס"?

הייתי בטוחה שאני 

בסטלה ומדמיינת

הסטלה הייתה

הדמיון פחות

היו לי 2 אפשרויות

האחת: לסרב, להחמיר את המצב, ליצור עוד שכבת

קושי ומרחק ביננו

השניה: לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים

ולקוות שזה

ירכך, ירגיע, ינמיך את הלהבות

בחרתי באפשרות השניה

זה לא שינה שום דבר

לא מצטערת

לא מורידה מעצמי

ולא מתמרמרת

זה שלו.

לא שלי.

 

לפני שנתיים. יום שני, 30 בדצמבר 2024 בשעה 14:53

כל אחד מספר לעצמו סיפור

גם אם קצת מעגל פינות

מפזר קצת שקרים קטנים

כאלה שלכאורה

לא מכאיבים

לא אמורים

יש כאלה שבטוחים

בעצמם

במי שהם

מבחוץ 

מבפנים

מנסים לברוח

מהריקבון

מהריקנות

מהאמת

 

"'הם שקר שלם"

 

לפני שנתיים. יום שני, 30 בדצמבר 2024 בשעה 4:45

אתמול פתחו לי בקלפים

שאלתי גם עליו

על ההוא מהלב

היא אמרה את

כל מה שכבר ידעתי

כל מה שכבר יודעת

שאני טובה

שאני מקום מפלט

שאני חופש

שאני שיעור

שאני צריכה להתנהל

בצורה שונה

שהוא לא מצליח

לראות אמת

להתמודד איתה

שיש פער ברגש

שיש פער בהבנה

בצורך

במהות

 

זה כבר לא יהיה אותו דבר ביננו

תוהה אם אלה אדים של סוף

הזמן יעשה את מה שהוא יודע

ואני, אני.

 

"במפות הכוכבים"

 

לפני שנתיים. יום שני, 30 בדצמבר 2024 בשעה 2:11

אני לא חושבת

שאני יכולה להגיד

שאני "אדם של אינטואיציה"

אבל לפעמים

במקרים נדירים

היא צודקת

האינטואיציה

קורה.

לפני שנתיים. יום ראשון, 29 בדצמבר 2024 בשעה 9:16

אני חייבת לעצור

לנשום

להרגע

לקבל החלטות

ולעמוד בהן

להפסיק להקשיב

לרעשי רקע

לאנשים קטנים

שרק בצל של השמש

הם נראים גדולים

להקשיב לראש

הוא יודע

הלב לא תמיד

להבין

שאני מהממת 

אם לא מבחוץ 

אז מבפנים

מי שלא מעריך

שלא יהיה

לשחרר

את מה שמכביד

להפסיק לאפשר

פשוט להיות

 

 

לפני שנתיים. יום שבת, 28 בדצמבר 2024 בשעה 19:52

להתעלם

מההודעה שקפצה

על המסך

הצלחתי לפני 3 שבועות

אבל לא היום

לא הפעם

הוא בא בול בזמן

הוא משכיח הכל

הלב שלי פועם

חזק, מהר

אני מתרגשת

אני יודעת שזו טעות

שהריגוש הזה

יעלה לי 

בלא מעט

דמעות

אשלם את המחיר.

לפני שנתיים. יום שבת, 28 בדצמבר 2024 בשעה 16:10

עבר עליי יום קשוח

יום של כעס

יום של עצב

יום של אכזבה

מנעד רגשות

קיצוני

הצגה עם הקטנה

שוב לשים מסיכה

של הכל בסדר

חיוך מזוייף

ושיכחה שגם

אני

בן אדם

כי אין ברירה

מה היא אשמה

הקטנה

וחיכיתי לערב

והתוכניות השתנו

כי החיים דינאמיים

וזה בסדר

מתחוללת בי סערה

שאני לא מצליחה להשקיט

לא מצליחה להרגיע

צריכה חיבוק

כלכך כלכך צריכה

חיבוק

אוהב

עוטף

אמיתי

מהלב

שירגיע

שינחם

אבל