|
|
|
איזה קל זה
לוותר
להרים ידיים
להגיד
"מחר נקנה עוד אבוקדו"
למה להילחם
על מה או מי שחשוב
על משמעות
על אמת
על כנות
גם אם זה כואב
הנוחות שבשקר
שבהצגה
במסיכה
בהסתתרות
מאחורי מילים
גבוהות, נמוכות
או מאחורי
שתיקה והתעלמות
היא מזוייפת
הנוחות
בסוף בלילה
כשמניחים את הראש
על הכרית
כל אחד יודע
מי הוא באמת
ואז אי אפשר
להימנע מהכאב
הוא כבר לא שקוף
יש לו נוכחות
וכח
לצעוק
את כל מה שיש לי בלב
בגוף
בנשמה
לזעוק עד שלא יישאר אוויר
עד שאפול מרגליי
אני דפוקה
אני שרוטה
אני טיפשה
אני סמרטוטה
מקווה
מצפה
מתאכזבת
מלקה
מעיקה
מציקה
מטרידה
ובסוף
נשארת
לבד.
כל פעם מחדש
אני אומרת לעצמי
"הנה. עברתי גם את זה"
הצלחתי להתגבר
ללמוד לקח
לשנות, לשפר
לחשוב אחרת
לצפות פחות
להבין יותר
כל פעם שמעזה
בטיפשותי
להרים את הראש
לנשום
אני מקבלת סטירה
אז דיי
אני מפסיקה
לא רוצה יותר
זה כואב מידי
משתק
מתסכל
אני
לא
מספיק
טובה
תמיד יירצו מישהי אחרת
תמיד תהיה מישהי יותר טובה
יותר יפה
יותר חכמה
יותר שווה
ממני
אני הטיפשה
שמספרת, שמשתפת
שבוטחת
שמאמינה
יש לי רק אותי להאשים
נתקפתי גל מירמור
אני מוצפת
היא צועקת
אני
לא
מספיק טובה
אני מנסה
בחיי
שמנסה
אבל
יש אמת בעולם
שאי אפשר לברוח
לשנות
לעצב
אני
לא
מספיק
טובה
צריכה להבין
להפנים, להודות
לקבל
אין טעם להילחם בזה
It is what it is
הניסיון הבלתי פוסק
להראות חכם
ספק ציני
ספק פילוסוף
ספק פלצפן
אבל מתוך כל הנסיונות
המילים הלכאורה
גבוהות
בסופו של דבר
מתגלה
אדם קטן
רדוד
ריקני
ובודד
שמתבייש
במי, במה שהוא
וזה שלו
וזה בסדר
נכנסתי להתקלח
מים רותחים נוזלים
על הגוף
מהראש ועד כפות הרגליים
העור נעים למגע
וחם ומרגיש בטוח
לא שומעת שומדבר
מרגישה את הלב
פועם, דופק
את הדמעות זולגות
שורפות את הפנים
אולי אצליח לנקות
לטהר, לשחרר
לעקור
את העצב הזה
שהיכה שורשים
אולי
אולי
שומדבר לא השתנה.
הלכתי לישון מוקדם
בצורה קיצונית, מוקדם
קיצונית 21:00
חשבתי שאולי
אם אתן לגוף מנוחה
לנפש להירגע
לא להתעסק פיזית
בשומדבר
אז כשאתעורר
ארגיש טיפה פחות
רע
המועקה לא תשלוט
לא תכתיב את הקצב
קיוויתי שייכתוב לי
שיראה לי שחשב עליי
אבל תקווה זה לחלשים
ואני
חלשה
עושה כיבוי
למוח
למודע
לכאן ועכשיו
הגיע זמן לישון
לתת לגוף אולי גם לנפש
לנוח
בתקווה
לילה טוב
כמה מילים
אני רוצה להגיד לך
חלקן נאמרו
חלקן טרם חצו
את גבולות המחשבה
מילים רכות
מילים קשות
מילים ספוגות
רגש
כאב
אכזבה
מילים שגם אם
ייאמרו
בקול גדול
הן לא יישמעו
המשמעות שלהן
לא קיימת
כשזה מגיע אליך
אני לא קיימת
לי אין משמעות
אבל אתה אפס
וקטן
שלא מסוגל להודות
ולשחרר אותי
לעזור לי
לשחרר את עצמי
משאיר לי
שביב זעיר
של תקוווה
משהו להיאחז בו
משהו שיקרי
שמשרת את האינטרס שלך
איך זה לחיות בהרגשה
שיש אדם שאהב
שאוהב
ובתמורה
אתה מתחזק את הכאב שלו
רק כדי שיישאר
שימשיך להתקיים
לא מצליחה להבין
למה שכחנו להיות
בני אדם
בוחרים בפתרון הקל
בורחים
נעלמים
אין ערך לשום דבר
לאהבה
מגע
מילים
חברות
הכל עטוף
באינטרסים
הכל מתחיל ונגמר בשאלה
"איך זה משרת אותי"
הצד השני
לא רלוונטי
נדרוס
נרסק
נשפיל
נזלזל
כל עוד זה ישרת אותנו
קשה לי
קשה לי שהוא וויתר עליי
יותר קשה לי
שהוא לא מודה בזה
הוא כתב פעם: "אנשים זו לא המצאה מי יודע מה"
צדק.
