|
|
|
חלמתי אותך
עליך
עלינו
ראיתי אותך
ממרחק שאפשר לי
להרגיש
להריח
ועדיין לתהות
גם בחלום
היית
קשה
מרוחק
סגור
מתאמץ להיות אתה
מהפחד שמשהו יחדור
איזה רגש נעים
או ליטוף מנחם
על הלחי שלך
על הפנים
קשה לחיות ככה
בקושי, בחיספוס
שאי אפשר להחליק
אולי זו אני
אולי זה אתה
אבל זה מה שזה
חלום
השמש זרחה
קר וחם
ונעים
והפטמות מזדקרות מהקור
וזה חורף
ואני אוהבת
ואני שווה
ומהממת
שתדעו.
המילים
מעייפות
כשהן כלכך מתאמצות
להסתיר
לטשטש
לבלבל
אני עייפה
העיניים נסגרות
המוח כבר לא מצליח
ואולי לא צריך
נמאס לי
זה לא צריך או חייב
להיות קשה
לא ככה
לא כלכך
לא בכלל
יש לי נטיה
לפתח רצון
אולי כמיהה
לצפות
לבקש
ספק להתחנן
לאדם קרוב
או אדם שבקושי הכרתי
אבל בכל זאת נגע בדרך כזו או אחרת
פיזית או נפשית
שייתקרב אליי
שיביט בעיניים
שיחבק
שירגיש את הלב שלי
פועם
הפכנו להיות מונעים מפחד
פחד להרגיש
לחוש
להתמודד
שומדבר לא אמיתי
הכל מזוייף, לפחות הרוב
המלחמה הקיומית, היומיומית
להראות חזק
או שונה
ששכחנו רגע לנשום
לפקוח עיניים
ולקחת את הסיכון
לגלות שאולי
רק אולי
יש שביב של אמת
של רגש אמיתי
שבא מבפנים
אבל אנחנו עסוקים
בשוליהם של הדברים הפשוטים
שהופכים מורכבים
שלא באמת לצורך.
ועכשיו אני
מרפה
משחררת
לא מסתכלת אחורה
אין מה לראות
-נגמר-
ההודעה האחרונה שקראתי
לפני שהלכתי לישון הייתה:
"הייתי שמח
להחדיר לך שתי אצבעות לכוס,
מאחורה".
כמובן שעניתי שגם אני הייתי שמחה
והוא, כמו שהוא, ענה, בנונשלנטיות
הכלכך אופיינית לו: "אני יודע".
והוא באמת, יודע.
הוא יודע שבאותו הרגע
הכוס שלי הפך רטוב
שהמחשבות הציפו לי את המוח
שהלכתי למיטה
ונגעתי בעצמי
עצמתי את העיניים
ואפשרתי למחשבות לנדוד
בלי שום מגבלה
בחופשיות מוחלטת
עד שגמרתי, באנחה נעימה
חיוך שהרווחתי ביושר
ונרדמתי.
היה יום קשוח אתמול
וגם הבוקר היקום לא בדיוק ריחם
שוב מישהי החליטה לסחור בפרופיל שלי
ולהציע לגברים לפנות אליי..
אני פאקיניג שווה וכל ההזויים וההזויות פה
תהיו לי בריאים, אני עוד אהיה חסינה מפניכם
קצת פראית
קצת לא ברורה
לא הגיע לי
אבל קצת השתגעתי.
**אתה יודע מי אתה**
אני חייבת להפנים את זה
מרגישה שאולי צריכה כל בוקר
לפרסם פה פוסט ריק
בלי תוכן
רק כותרת שתעצים אותי
אנשים כאן פשוט הזייה שאין לתאר
ואני עסוקה בלהקטין את עצמי
בלהרגיש באופן אוטומטי ובלי סיבה
מכוערת
שמנה
טיפשה
לא מעניינת
לא מספיק טובה
ואז
פתאום, לפתע
הצד השני נחשף
במלא כיעורו
בעיקר הפנימי
אבל גם החיצוני
(לרוב, הפנימיות מכערת את החיצוניות)
יש כאן סביבנו
אנשים קטנים
מכוערים
מתנשאים
מעליבים
ובאמת פשוט אפסים.
כל אחד מכם יודע מי הוא
ואם לא.. זה כבר גדול ממני.
אז הוחלט.
כל יום פוסט מעצים.
אולי אצרף תמונה לצורך הוויזואליות והדגשת הנושא.
ממוחזרת אבל שווה ;)
אומרים
חיים פעם אחת
אין עוד הזדמנות
לכי עם הלב
אל תתעסקי
במה יגידו או מה יחשבו
אבל אני יותר ויותר
מבינה שהלב הזה שלי
הוא מקולקל
הוא שבור
לא חושב בהיגיון
הוא פזיז, מקבל החלטות
בלי להבין שהתוצאה
שדמיין שתתקבל
היא לא התוצאה שמתקבלת
הלב שלי טוב
אבל הוא עיוור, חולה, טיפש
הלב שלי חלש
גם אני
עייפתי.
