הלב שלי.

אני חייבת להפנים את זה

מרגישה שאולי צריכה כל בוקר

לפרסם פה פוסט ריק

בלי תוכן

רק כותרת שתעצים אותי

אנשים כאן פשוט הזייה שאין לתאר

ואני עסוקה בלהקטין את עצמי

בלהרגיש באופן אוטומטי ובלי סיבה

מכוערת

שמנה

טיפשה

לא מעניינת

לא מספיק טובה

ואז

פתאום, לפתע

הצד השני נחשף

במלא כיעורו

בעיקר הפנימי

אבל גם החיצוני

(לרוב, הפנימיות מכערת את החיצוניות) 

יש כאן סביבנו

אנשים קטנים

מכוערים

מתנשאים

מעליבים

ובאמת פשוט אפסים.

כל אחד מכם יודע מי הוא

ואם לא.. זה כבר גדול ממני.

אז הוחלט.

כל יום פוסט מעצים.

אולי אצרף תמונה לצורך הוויזואליות והדגשת הנושא.

ממוחזרת אבל שווה ;)