הלב שלי.

צריך לדעת להשתמש בה

בחכמה, תבונה וקמצוץ

של רגישות.

אני בעד כנות

מעריכה אנשים 

שמדברים את אשר על ליבם

עם זאת

הכנות לפעמים כואבת

פוגעת ומעליבה.

צריך לדעת איך להשתמש בה

בחכמה, תבונה וקמצוץ

של רגישות.

נכנסתי להתקלח

הסתכלתי על הגוף העירום

שלי.

על השדיים

ציפיתי לראות אותך

את הסימנים שהשארת

עליי

אבל הם דהו, ממש כמעט

ואין להם זכר.

זה לקח שבוע וחצי 

הלוואי וגם הסימנים

שהשארת לי על הלב

היו דוהים באותו הקצב

שהלב היה מחלים

בקצב של הגוף

השיח ביננו היה קצר

עניין של כמה ימים

אבל כמו שנהוג לומר

זו לא הכמות, זו האיכות.

מאז, כל פעם שמגיעה

להורים לארוחת שישי

אני נזכרת בך

באיך שגרמת לי 

להרגיש.

גם אם זה היה

חד פעמי, רגעי

הרגש נחרט

בזיכרון.

לפעמים זה כל מה שנשאר

זכרונות.

אני מורכבת, כמו כל אדם אחר

יש בי טוב

יש בי רע

יש בי שמחה

יש בי עצב

יש בי רוגע

יש בי רוגז

יש בי כעס

יש בי חמלה

יש בי עקשנות

יש בי אגרסיביות

יש בי סודות

יש בי שקרים

יש בי מנגינות 

יש בי שירים

יש בי טעויות

יש בי הצלחות

יש בי הפסדים

מודעת לטוב לרע, ליפה ולמכוער.

בחרתי לפרוק את שעל ליבי, את אשר מתחולל במחשבות, ברגשות.

בחרתי לפרוק מהמקום הכי נמוך שבו אני נמצאת

כי מרגיש לי נוח ובטוח.

עד שאתה הגעת. כדי לדרוך, לזלזל, להכאיב

נהנה מהאמת הכואבת שאני בוחרת לשתף פה.

אומרים שקארמה היא כלבה, מקווה שהיא תנשך אותך

חזק בביצים.

אתה יודע מי אתה

שאישה ליוויתן

זה דבר לא שביר?

אני גורמת לאנשים 

לקבל את הרושם

הלא נכון לגביי.

אף פעם לא מצליחה

לדייק.

מציגה קשיחות, שולפת קוצים

שמעלים חשש

להתקרב

אז מעדיפים

שלא להתמודד.

לפעמים מספיק

מבט שלי, כדי שהצד

השני יבין ש.... לא.

לפעמים אין לי שליטה

על המבט, על הבעת הפנים

זה ההרגל, המנגנון הגנה

שבסופו של דבר

פוגע ולא משרת

בי, אותי.

כשאני מנסה

לחשוף את הלב

את הרכות

זה מתפרש כחולשה

כהתרפסות

צריכה למצא את האמצע

את האיזון שבין חוסר הבטחון

הקשיחות, הוולגריות

הרגישות, האכפתיות

לא עניתי לך אתמול

שאלת, איך היה לי כשנפגשנו

וזה רק אחרי שאני

העזתי לשאול קודם.

נזכרת בי אחרי שבוע.

שבוע אחרי שבמשך

יותר משעתיים

הזין שלך היה בתוך הפה שלי

שהאצבעות שלך

פילחו את הכוס שלי.

נכנסו ויצאו מתוכי

מהר, חזק

עד כדי דימום.

לקח לך שבוע

לשאול לשלומי

(לכאורה)

לחזק את האש הקטנה

שמחזיקה אותי

שבויה שלך.

לא עניתי לשאלה שלך

ספק אם שמת לב

ספק אם זה מזיז לך

ספק אם בכלל אכפת.

לך.

ואני?

שוב מתעוררת עם כאב

בלב.

האם זה כאב גדילה

שיביא איתו שקט

ושלווה?

או שזה כאב שמבשר על הבאות לבוא?

אני חייבת לבחור

חייבת לקבל החלטה.

כן. אני חייבת

אין ברירה.

להמשיך לצפות, לקוות, לייחל

שהוא יישתנה

ישנה את היחס שלו כלפיי, אליי

לאיך שהיה בהתחלה

לאיך שהייתי רוצה

זה לא עובד.

עומדת מול צומת.

ימינה:

לחתוך בבשר החי והמדמם

של הלב שלי.

לחסום, לשכח, להתאבל, באמת.

להכניס את כל הזכרונות

לקופסא עם מנעול

ולשמור את המפתח במקום

שלא נראה לעין.

שמאלה:

ל"קבל את הדין, זה נופל מלמעלה"

זה מה יש.

הודעה פעם בשבוע, שבועיים

חודש, שנה.

מפגש מיני מתי שכנראה 

אין אופציה טובה יותר

(כן, אני סוג של פשרה)

ולהנות ממה שיש

בלי ציפיה, תקווה, או כמיהה.

"אף פעם פעם לא יחזור"

צבעת את השדיים שלי

בסגול, כחול, מעט אדום

עם הזמן

הצבע משנה גוון

הסגול מתבהר

האדום הופך ורוד

הכחול הופך 

ירוק צהבהב.

הכאב ששיתק אותי

בבוקר שאחרי

נהנתי ממנו

נכנעתי לו

הוא היה למזכרת

המגע שלך על הגוף שלי

למגע הרוך והמכה

הליטוף והסטירה

לליקוק ולנשיכה

אבל כמו בשיר:

"בסוף הכל חולף
אני זוכר(ת) שפעם כאב לי
הלב שלי נשבר
מאחת (ד) שכל כך אהבתי"

יש מקרים בהם

נותנים לי פתח

קטן

להרגיש בנוח

להגיד את שעל ליבי

את כל ה"סחלה"

את הרגשות הכי עמוקים

המחשבות הכי רעות

קשות ומכוערות

שלי, על עצמי

וזה לא נעים

וזה מרחיק

זה מרתיע

וזה שלב

שאין ממנו חזרה.

תדע שהייתי רוצה לתקן

מבינה, שאת הנעשה

לא ניתן להשיב.

-לב-

כל אחד מוצא

את עצמו למעלה וגם למטה

החיים דינאמיים

הנפש עדינה

השינויים שמתחוללים

בקצב מטורף

לא משאירים מקום

לנשום, לעצור, להבין.

פחדתי לתהות מה היה אם

והלכתי ישירות אל תוך האש

העדפתי להישרף

לעצום עיניים, לשקר, לרמות

את עצמי בלי לחשוב

על מה שארגיש

שניה אחרי שהוא

ייגמור

אותי.

You'd kill yourself for recognition"
Kill yourself to never, ever stop
You broke another mirror
"You're turning into something you are not