לפני כחצי שנה. יום שלישי, 30 בספטמבר 2025 בשעה 22:28
אני יודעת הכל
לא עוצמת עיניים
לא מדמיינת
לא מיפה
לא מכערת
אני מודה
הוא כותב לי
והלב שלי מחסיר פעימה
המוח מציע: "אל תעני"
הלב אומר: "ואז מה? ייכאב לי פעמיים.
פעם אחת כי אני כמהה לתשומת לב ממנו
פעם שניה כי יודעת שאי המענה מצידי, לא מזיז לו.
יניח שלא הייתי פנויה
ואולי ינסה שוב בעוד יומיים, שלושה,
שבוע, חודש
אין לדעת
וכל יום אצפה, אחכה, אקווה
זה חזק ממני, זה שורט וגומר
זה שובר, מרסק
וכשכותב אני שמה לב להכל
לנושאי השיחה שסובבים סביבו
לאורך ההתכתבות
מעט התעסקות בי
גם כשמספרת,
הוא לא מצליח להכיל את זה,
או
להתעניין, לשאול,
להתרגש ממני מדברים שפעם
היו מלהיבים ומרגשים
ובמקום
יש וויב של רתיעה, ספק סלידה קלה
וההרגשה הזאת מכה בי
רק בסוף השיחה
ואומרת לעצמי: בפעם הבאה, את תיהי אחרת
אז אמרתי...