הלב שלי.

אני לא זוכרת מתי היה לי שקט

מתי התעוררתי בלי להרגיש שיושבת לי אבן במשקל 

טון על החזה מתי נשמתי עמוק ונשפתי לרווחה, כבר

כמה שנים שהנפש לא שקטה, שהנשימה כבדה, יש

רגעים של טישטוש, של שכרון חושים שבהם אני חפה

ממחשבות, שמשני התודעה משתלטים ועושים בי

כרצונם, העונש מגיע כשההשפעה מתפוגגת

והמציאות נותנת לי כאפה מצלצלת שמחזירה אותי

לקרקע שגם ככה שמוטה מתחת לרגליי.

"שלח לי שקט טוב מוגן
שלח לי שקט מענן
שלח לי שקט ממוכן
לשמוע שקט לא מכאן
תשלח לי שקט בקופסא, מארץ רחוקה.

שלח לי שקט מאורגן
שלח לי שקט מעודכן
שלח לי שקט מפואר
תשלח לי שקט מהכפר
תשלח לי שקט בקופסא, מארץ רחוקה".