הלב שלי.

מנסה לשלוט בצורך להגיב באימפולסיביות

להגיב בדיוק כמו שהמוח מצווה עליי

יש מקרים בהם מצליחה לשלוט

נושמת, חושבת, מגיבה בזמן המתאים

אבל נשארת עם טעם מר

שהשליטה הזאת בעצמי

מקטינה אותי מול האדם שמולי

ש"דפקתי חשבון" על חשבוני

שוויתרתי, שפעלתי מפחד לאבד

אני רוצה שיאהבו אותי

על מי שאני

על מה שאני

אני רוצה חיבוק 

שייגרום לי להרגיש קצת פחות

את הכאב שמתחולל בי

בלי מילים

ואולי,

אולי פשוט לא מגיע לי

ואולי

אני מפחדת מהיום שהטעם המר

יהפוך למתוק