הלב שלי.

להתלונן

לכאוב

להתאכזב

אין יותר

את מי להאשים

מלבדי.

ביקשת שאבוא

וכמו מהופנטת

אחוזת דיבוק

באתי.

עשית בי כרצונך

התמסרתי לך

נגעת בי

חדרת אליי

עם האצבעות שלך

שוב ושוב.

גנחתי

לפעמים מהנאה

לפעמים מכאב

אתה יודע שאני 

נהנת מהכאב.

תפסת לי את השדיים

והיכית גם בהם

עד שהותרת בהם

סימנים שיזכירו

לפחות לימים הקרובים

שהיית. שנגעת. שהכאבת.

אבל מה יהיה 

כשהסימנים יידעכו

ייעלמו, כשהכאב הפיזי

יחלוף?

אשאר עם הלב

חבול, שבור

שרוט ומוכה.

נשאר לי רק אותי

להאשים

בחולשה שלי

אליך