לפני חודש. 4 בספטמבר 2024 בשעה 7:31
"אני אחר כך לא זוכר"
הדרופ הזה
שמציף בי
את כל העצב
המודחק
המושתק.
כל היום אני עם מסיכה
צריכה לחייך להיא
ולהיות נחמדה להוא
לחבק את הילד בכניסה לבית הספר
לבעוט בפושטקית לגן.
ובמשך כל הזמן הזה
במשך כל הפעולות הנפשיות
אני בעצם מתה מבפנים.
אתמול שוב
לכמה שעות
שכחתי
ריחפתי
חייכתי
לא חשבתי.
ואז בא הבוקר
ושוב הכל מהתחלה
בתוספת הדרופ
הקשוח הנורא.
לכל דבר יש מחיר
אין טוב בלי רע
אומרים שלכל דבר יש סוף
מחכה לו
לסוף שיגיע
כדי שאוכל להתחיל.