סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הלב שלי.

נתתי לו הכל, חשבתי שגם הוא העניק חזרה.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
לפני שנתיים. יום רביעי, 18 בספטמבר 2024 בשעה 14:29

ההגיון מבין, הוא הפנים

זה מת. נגמר. 

מה שהיה כבר לא יחזור

אני בלופ מתמשך

שלא נגמר 

ויש לי סחרחורת.

 

אני מחפשת תירוצים, סיבות

הסברים, שקרים שיישמעו הגיוניים

רק כדי שייכאב פחות

אבל בסוף כואב יותר ויותר.

 

צריכה שייקח ממני את התקווה

את הכלום הזה שאני נאחזת בו

את ה"חסד נעורים" לימים היפים 

שידענו.

 

תגיד לי שנגמר

שמיצית, שמאסת

תן לי את הסוף שאני לא מסוגלת

לתת לעצמי.

 

 

סמרטוטה.

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י