סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הלב שלי.

נתתי לו הכל, חשבתי שגם הוא העניק חזרה.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
לפני שנתיים. יום שני, 14 באוקטובר 2024 בשעה 9:14

"השתיקה שלי
זו הצרחה הכי גדולה
שבי
השתיקה שלי
זה הכאב הכי כואב
אצלי

וכשהשקט יפול כמו חול
קולי לאיש לא יגיע
אני יכולתי לבכות אבל
פחדתי שזה יפריע"

 

מה שמבחוץ

זה לא מה שבפנים

אבל למי לעזזל אכפת?

 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י