סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הלב שלי.

נתתי לו הכל, חשבתי שגם הוא העניק חזרה.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
לפני שנתיים. יום שישי, 8 בנובמבר 2024 בשעה 11:24

לצרוח אבל לא מופק קול

לנשום אבל לא נכנס אוויר לריאות

להבין אבל המוח מסרב

להרגיש אבל הלב מרוסק

לחייך אבל השפתיים לא זזות

לנסות שוב אבל אבדה התקווה

אולי צריכה להניח להכל

ככה כמו שזה

להגיד תודה על הקיים

לשים את החלומות, הפנטזיות

התשוקות, היצרים בקוספא, לנעול 

ולזרוק את המפתח לים.

אבל אז

מה הטעם?

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י